הגיבורים | עירום

זה תמיד עירום, הוא חשב לעצמו. זה מתחיל ונגמר בעירום. זה תלוי כמה אפשר להביט על זה במראה, כמה ניתן לסבול את זה, כמה ניתן להעלים את מה שמופיע באופן שיטתי בבואתו ובראשו, עד שכולם ייגלו וילכו, כרגיל.

העירום מוכיח לו בכל פעם מחדש ששום מספר על המשקל לא ישנה את הבבואה שתקועה בין העיניים. זה תמיד העירום שמנבא את העזיבה, אז הוא הולך לפניה. היא תאבק, תתחנן שהוא יילחם ושייראה את מה שהיא רואה, אך הוא הולך, חסר מילים. כי רק כך הבבואה מוכיחה את עצמה, מוכיחה את עצמו, ורק אם היא תילחם מספיק, אולי הוא יאמין. אבל היא לא נלחמת מספיק, למרות שהוא יודע שאין מלחמה שתכסה על כך שהוא מלכתחילה לא נלחם על עצמו.

העירום הוא בכל מקום. הוא בין הסדינים במיטה, כשהחולשות נחשפות, כשהכעסים יוצאים החוצה. העירום יוצא בזמן של בקשה, ועוד יותר בעת סירוב. העירום חושף את הויתור, והישארות מתוך נוחות ופחד ללכת.

רק כשהוא מוריד ממנה את כל השכבות, הוא מגלה שהוא ערום בעצמו. ואם הוא רואה אותה מבוישת, הוא מבויש בעצמו, נבוך על כך שהרשה לעצמו להכריח גם אותה להתפשט. ובזמן שהנפש מתכסה מחדש, בורחת מעיניים מגלות, תוקפת ומסנוורת ממנה והלאה – הוא נותר לבד, מביט במראה מעל קו העיניים, מונע מהעירום שתחתיו לחדור אל תוך עיניו ולהצדיק את עזיבתה. היא לא נלחמה מספיק, הוא חושב לעצמו שוב, למרות שהוא יודע שאין מלחמה שתכסה על כך שהוא מלכתחילה לא נלחם על עצמו.
***
כל הגיבורים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והארות