הגיבורים | היא שוב חיכתה לו

הבוקר היא קמה מוקדם יותר, במיוחד בשבילו. נמאס לה לפספס אותו. בלעדיו, הרי היא כבר יודעת, שום דבר לא יסתדר היום. היה נדמה לה שהיא מתלבשת מהודר יותר מהרגיל. התחלה חדשה שכזו. צחקוק קל השתחרר מתוכה. זה לא באמת בשבילו, היא ניסתה לשכנע את עצמה.

היא יודעת שזה התפקיד שלה. היא זו שצריכה לגלות בגרות, להתפשר וללכת לפי הזמנים שלו. אך בכך זאת היה נדמה לה שלא משנה מה היא תעשה – הוא תמיד יאכזב אותה. הוא אף פעם לא יהיה שם כשהיא צריכה אותו באמת. מקומות אחרים חשובים לו יותר. ולה, היא מודה לעצמה בעצב, אין חשיבות מיוחדת. אנשים רבים עוברים ומצטרפים לדרכו – והוא מתעכב ומקדיש זמן רק להם. והיא? היא תמיד נשארת מחכה.

כשיצאה מהבית – הרגישה הפעם אחרת. היא אמרה לעצמה שהפעם זה אולי יהיה שונה. אם היום יתחיל אחרת, כך חשבה, יחכו לה ימים נוחים יותר גם בעתיד. אם תדע להתאים את עצמה אליו – הכל כבר יסתדר מעצמו.

וכשהגיעה למקום המפגש – החלה לה ההמתנה.

היא חיכתה. מבטים של חוסר נוחות התחלפו עם אנשים שסביבה. הם ידעו בדיוק מה עובר עליה. הם הרגישו את אותו הדבר. אבל היא רצתה להרגיש מיוחדת. היא החליטה להדליק סיגריה שתזרז את בואו. אבל גם אז הוא לא הגיע, מאכזב אותה שוב.

הדקות רצו להן סביב עצמן בשעון, אבל הוא בשלו. נותר בדרכו, מתעכב ועושה את הדברים בקצב שלו. אם היא תחכה לו או תוותר – מבחינתו זה לא ישנה דבר.

אז היא נכנעת. מוותרת, אבל יודעת שזה רק להיום. מחר היא תיתן לו הזדמנות נוספת. כזו היא. תלותית ולא מתפשרת. האפשרויות האחרות בחוץ לא תמיד טובות יותר, היא משכנעת את עצמה שוב, כבכל יום. היא מושיטה את ידה לאוויר ונכנסת למונית...

מוקדש לאוטובוס. כל אוטובוס.
***
כל הגיבורים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והארות