הוא והיא | חשבון נפש

התמונה לקוחה מהאתר The Interior Gallery
קל מאד לבוא בטענות. לעיתים זה פשוט קל מדי, מכיוון שזה מוציא את הצורך לקחת אחריות, לראות את התמונה הגדולה, ולהבין שלכל תרנגולת יש ביצה שעומדת מאחוריה תרנגולת גדולה יותר. אבל יום כיפור הוא הזדמנות לחשבון נפש, כזה שנע על גבול ההתחסדות וההתייפייפות, אבל לא כזה שנועד להכות על חטא במסווה של הצורך לצאת תמיד בסדר. בעצם, למה לא?

הוא: חשבון הנפש שלי

בהתחלה חשבתי שחשבון הנפש צריך לבוא בשם כל הגברים כולם, אבל אז הבנתי שאני בקושי יכול להכיל את הפאקים שלי, כך שמי אני שאתיימר להתנצל בשם כל אלה שלא מתקשרים בבוקר, שלא מחכים עד שגם אתן תגמרו, שלא מבינים את מה שאתן אומרות ושלא באמת מתכוונים לעשות רע (חוץ מהפעם שכּן). לאחר מכן חשבתי לסגור מעגל עם הנשים שהיו בחיי, להתנצל על החלק שלי, לקחת אחריות לקול תשואות הקהל. אבל אז גיליתי שאת רוב החורים בחיי כבר כיסיתי ולא נותר הרבה לעשות מהצד שלי בכדי לטפל באלה שנותרו פתוחים. ושמחתי על כך, שאין דלתות אטומות בחיי, שלמרות שאין לי כוונה לחזור אליהן – אני מרוצה מכך שאין לי צורך לברוח מהן.

לאחר לבטים רבים, החלטתי שחשבון הנפש צריך להיות עם עינב, שותפתי לטור וחברה יקרה ללבי. עינב, אני יודע שלא ביקשת לעצמך את הטור הזה (למרות שאת ממש לא מתחרטת עליו). כל מה שרצית היה להגיב לאיזה פוסט בבלוג הקודם שלי, ומאז לא הפסקתי להקניט, להציק, להכעיס ולו רק כדי להחדיר בך מוטיבציה להגיב שוב, ושוב, עד שפתאום נהפך לו בלוג נפרד, ועכשיו טור שבועי. אני מצטער אם הכעסתי מדי, אם משכתי מדי ואם פגעתי בכדי לזכות בתגובה מרעננת מצדך. בהתחשב בהיסטוריה שלנו, לא פלא שהייתי הילד הקטן שביקש לזכות בתשומת לב באמצעות משיכה בצמות.

אני מצטער (למרות שאני מאמין ששנינו היום לא מצטערים) אם הרצון שלך לניתוק ולהפרדה לא באמת באו לידי ביטוי בטורים שלנו. אני חושב שלעיתים ראיתי את הטור שלנו יותר מאשר ראיתי אותך או אותנו, ואני מצר על כך. אני מאמין שאולי התוצאה יצאה לא רע בכלל, אבל הדרך לעיתים לא הייתה כשרה, גם אם לא בכוונה או במודעות מתעלמת. ולפעמים, (רק לפעמים) אני ממש מצטער שאני מרתיח את הדם שלך בנושאים שאני מעלה. לעיתים זה פשוט מפתה מדי, ואני מבטיח לנסות קצת פחות.

למרות הצער, אני בעיקר שמח על חברות נפלאה, על שיחות מרתקות ועל עניין שלא מצליח (ואמן שלא יצליח לעולם) להרוות, שיוצר את החשק לכתוב ובעיקר את החשק לשמור הרבה נושאים לעצמנו, כי אף אחד לא באמת יצליח להבין, וטוב שכך. ואני רוצה להודות לך על כך שאת גורמת לי לכתוב אחרת. לעיתים אני תופש את עצמי בהבנה שהדרך אצלך חשובה יותר מהתוצאה, והעיקשות הלא מרפה שלך, יחד עם דברים רבים נוספים ומרתקים, הופכת את הסיפור המקביל של חיינו לסיפור הכי מעניין בעולם, גם אם יש מגיבים שלא באמת חושבים כך.


היא: חשבון הנפש שלי

עשרת ימי תשובה. כמה חוכמה נדרשה בכדי להמציא זמן במרחב היומיומי שלנו בו אנו נכפים לחשבון נפש, לענווה, למחילה ולבקשת סליחה. השנה למדתי המון דברים חדשים על עצמי, על ההבדל בין צורך לרצון, על זוגיות, על נעים, על נוח. לצערי באותו תהליך הלמידה גם פגעתי בלא מעט אנשים ללא הבדל של קרבה ומגדר.

כל שנה באותו התאריך עולות שלוש מילים אשר מייצגות מנעד שלם של מעשים. גם השנה אני רוצה ללחוש את שלושת המילים האלו:

תודה. לאלו שצועדים איתי, גם כשזה לא קל בכלל, לאלו שנותנים לי מעצמם, בלעדיכם אני לא יודעת אם היה לי מספיק משלי בכדי להמשיך. תודה לגברים שליוו את חיי השנה ולימדו אותי על נשיות, על חברות, על אמונה, תודה לנשים בחיי שנתנו לי כוח אהבה והבנה. תודה על היומיום, שגם אם קשה הוא קל, תודה על החוויות. תודה כל הביחד , תודה על הלבד.

סליחה. סליחה ממי שלא נתתי לו מספיק, ממי שנתתי יותר ממה שיכל להכיל, סליחה על שהייתי רעה, סליחה שלא הערכתי מספיק, סליחה על המחשבות הנקמניות, סליחה על המילים שבאו בעיקבותן סליחה שלא אהבתי מספיק, סליחה שהשלתי, סליחה ששיקרתי בעיקר לעצמי ,סליחה על מה שלא יכולתי לשנות.

בבקשה. בבקשה שתהיה זו שנה של אהבה.

דוד יקירי, גם לך אני לוחשת את המילים האלו, כי אין גבר בחיי שעבר בכל חדרי המלון של ליבי ושכן בכל הקומות ושרד. אני סולחת על הזמן, על השאלות, על התשובות, על השקט, על אי השקט אני סולחת לכנות ולשקרים.

אני מודה לך על חברות אמיתית, על כנות כואבת, על העזרה, על התמיכה, על האתגרים שאתה מעמיד אותי בהם, על המראה שאתה מציב בפניי מבלי להתבייש. אני מודה לך על ההתעקשות , על היכולת לשחרר, בעיקר אני מודה לך על הנוכחות שלך בחיי. מי ייתן והשנה שבאה עלינו לטובה תביא איתה, עוד מכל אלה עוד מאיתנו בכתיבה ובחיים.
***
כל הפרקים | הוא והיא ב-ynet | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות