מסעות מיסטר נורמל | אל תחפשו אותי

גם היום שלכם יגיע. למרות שטרחתם כל חייכם להימנע מרגעים שכאלה, לא תצליחו לברוח מהדפיקה האדישה בדלת, שתבשר לכם באדישות שהיא כאן, הבדידות. לא ישנו כמויות החברים, הזוגיות המוצלחת, העבודה המשגשגת. כל האנשים שנוכחים סביבכם – רק יפריעו ללבד התהומי שיפקוד אתכם. ואתם רק תזדקקו למילה אחת ומסוימת, לחיבוק אחד ואחר, ולחיוך כנה במיוחד – בכדי להרגיש טוב יותר, ולו רק לרגע אחד. אל תתקשרו אליי כשתזקקו לרגע שכזה.

בית זה לא המקום שבו הלב נמצא, וזה גם לא המקום המוכּר לכם עלי-אדמות. בית הופך לכזה כשאתם יכולים להרשות לעצמכם להיות נזקקים בתוכו. וברגע אחד, בלי שתשימו לב, אחרי שהחזקתם ושתחזקתם את עצמכם בגאווה וגם את האחרים שסביבכם – תופיע לפתע תחושה חזקה, שגם לכם מגיע. גם אתם רוצים רגע אחד של הפסקה, התרפקות והזדקקות. יהיה קשה להאמין עכשיו, ממרום הביחד שאתם שורים בו כעת, שדווקא כשתזקקו לכך, לא תאמינו כמה הרגע הזה הוא בלתי מושג ושאין אחד מסביבכם שיכול להעניק זאת. אל תחפשו אותי כשתזדקקו לרגע שכזה.

בנסיעות רחוקות, בהן הדמיונות פורצים את גבול האפשרי והמותר, יש משהו שמחזיר אחורה ומונע את ההרפיה והשחרור. אלו הגעגועים שמובעים בכל ההזדמנות, זוהי האהבה שמורעפת בין קווים וירטואליים שמאפשרים שיחה מעל האוקיינוסים, וזהו הצחוק שנאלם כשמבינים שרחוק. אתם תחזרו חזרה, תאחזו ברגשות שהורעפו מעליכם, ותגלו שלמילים קל יותר להיאמר מאשר למעשים להיעשות. תגדלו שבשיחות של געגועים אתם נמצאים במקום גבוה יותר מאשר החיים מאפשרים לכם להיות במציאות. וכל שתזדקקו לו הוא חבר אחד, אמיתי, ורגע אחד, משמעותי, שבו תוכלו לראות ולא רק לשמוע שאתם באמת חשובים. אל תפנו אליי כשתזדקקו לרגע שכזה.

ברגעים של אמצע, שבהם תהיו נשואים, אבל לא באמת, ורווקים, אבל לא באמת, ובודדים, אבל לא באמת – תצליחו להבין כמה קלה היא ההידרדרות בתהום שיצרתם לעצמכם אבל לא ביקשתם אותה מעולם. אף-אחד לא ביקש מכם ללכת על חבלים שמטים לקרוע בכל-רגע, אבל הרשיתם לעצמכם להיות נועזים הפעם, ולסמוך על כך שיהיה מישהו שיֶפָנה רגע קט וישלח יד לפני הנפילה. רגע בודד שבו לא תזדקקו לשמחה לאיד ולצדקת האגו, אלא לשמחה המשותפת למרות הנפילה ולצדק שיש בו מקום גם לשניים. אל תבקשו ממני כשתזדקקו לרגע שכזה.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות