היא והוא | לשלם על הדייט

התמונה לקוחה מהאתר The Chive
היא טוענת שהתשלום בדייט הראשון הוא לא רק בגדר מחווה, אלא זה מסייע לקבוע אם מדובר בבן-זוג אדיב שלא מגיע לדייט עם שקים של שריטות ממערכות יחסים קודמות. הוא טוען שאין לו בעיה לשלם, כל עוד הוא מעוניין, אבל הבעיה היא לא במחווה אלא במי שלא רוצה לקבל אותה.

היא: תשלם עליי, ותכבד אותי. זה לא סותר

אז בא נדבר על כסף, אבל על אמת. בלי כינויי גנאי ובלי דעות קדומות. אני צריכה שתרצה לשלם עליי, הנה אמרתי את זה. בגלוי. בקול. קבל עם ועדה, אבל את זה אתה כבר יודע, לפעמים אפילו מתנגד נחרצות. השאלה המרכזית היא למה? למה אני צריכה את זה?

אני מוציאה מהמשוואה, נשים שמנצלות את זה, כי על אף שאני יודעת שהן קיימות, הן לא הרב, אני מוציאה מהמשוואה פמיניסטיות מושבעות שרואות באקט הזה עלבון.

אני כן רוצה להסביר את הצורך של הקול השפוי והרגיל באקט הזה. חשוב לי שתבין שזה לא מהמקום שאני חושבת שאתה צריך לשלם בכדי לזכות בחברה שלי, כי גם אני יודעת שלפעמים, אני חברה גרועה. חשוב לי שתבין שאני לא חושבת שאתה צריך לפזר עלי כספים, אנחנו בסופו של דבר מדברים על 20 שקל לקפה/בירה, לא על ארוחת לובסטרים במול ים. חשוב לי שתבין שאני לא מצפה שתציע לי מימון, אני עובדת למחייתי ואני יכולה להרשות לעצמי to carry my Owen weight .
אז בכל זאת למה זה כן חשוב לי?

נתחיל בברור מאליו, נדיבות היא תכונה מושכת, לא רק בבן זוג פוטנציאלי, אלא באנשים בכלל. וזו נקודת זכות ענקית, שמעידה עליך כאדם. נמשיך בזה שאני צריכה להרגיש מחוזרת, גם בטבע על מנת לזכות בתשומת ליבה של הנקבה הזכר מחזר ומתאמץ. בעבר הלא רחוק תהליך החיזור היה מובן, אבל היום כל כך מעט נשאר מהתקופה, בה גבר התקשר לקבוע דייט, אסף את האישה מביתה, הביא פרחים, פתח דלתות, הזמין למסעדה, הזיז כיסא, ליווה אותה הביתה. כל אלו התפוגגו ולמעשה לא נשאר דבר שיעיד כי הגבר מעוניין ביותר מידידות או סקס, לשתי המטרות האלו אין לך צורך להתאמץ ולהרשים. האקט האבירי היחיד שבאמת מעיד שאתה מחזר ומעוניין בהמשך, הוא לשלם עלי בסוף הדייט.

הפחות ברור, אבל היותר משמעותי ביחס שלי להמשך הוא איך אני מתרשמת ממך כגבר כשאתה מציע לשלם את החשבון ולא רק כג'נטלמן. המסקנה שלי מגבר שאינו מציע לשלם, היא שהגבר מולי, הוא גבר פגוע, גבר שמרגיש מנוצל על ידי נשים, גבר שמפחד להרגיש פראייר. ייתכן שכל אלו נכונים והוא אכן עבר חוויות קשות עם נשים, אבל ברור לי שהוא בא לתוך החדש שלנו, עם משקעים מהעבר שישפיעו על הקשר בינינו מההתחלה.

ייקח לו זמן רב לבטוח בי, הוא לא יקפוץ עם הראש אל תוך מערכת היחסים, הוא יהסס לשתף לא בחומרי ולא ברוחני. כשאני בוחנת את זה באופן הזה, אני לא בטוחה, שבאמת בא לי להתחיל מערכת יחסים שאינה דבר פשוט מעצם היותה, כשמראשיתה היא מתחילה ברגל שמאל ובצורך התמידי שלי להוכיח שאני אחרת ובצורך שלך שאני אהיה החוויה המתקנת.


הוא: אין לי בעיה לחזר. את צריכה לרצות להיות מחוזרת

אני מתקשה להסביר כמה משמעותית המחווה הזו מבלי להפריד אותה מהמון מחוות שנעלמו מעולם החיזור המרגש. לא נשאר כלום מההתרגשות של הפגישה הראשונה, אנחנו מתייחסים למעמד הזה כטרחה נוראית ואנו מגיעים לשם רק כדי להוכיח לעצמנו שניסינו וזה לא זה. אקט התשלום הפך להיות חלק מזה. אני לא באמת מרשים אותך, את לא באמת עושה לי את זה, וכל עוד לא ייצא מזה סטוץ – אז חבל על המאמץ.

אנחנו כל כך עסוקים בלא להיפגע, שאנחנו מנסים לעשות את הכל בכדי להרשים את הצד השני מראש, ולהוכיח לשני שאנחנו לא באמת נתרגש אם הצד השני לא ירצה בנו, גם אם לא נקבעה לכך החלטה בפועל. העניין הוא – שעליי מוטלת האחריות להרגיע, למרות שאני בעצמי מסוקרן, קצת חושש וקצת לא בטריטוריה הבטוחה שלי, כשאני יודע שאת יכולה לקום בסוף (או באמצע) הערב עם פרצוף עגום ולא מרוצה ממני.

פתאום האקט של התשלום בדייט הראשון הפך להיות אמירה: אם אני מעוניין, עם ובלי קשר לסקס (אין אצלנו באמת הפרדה), אז אני אשלם. אני מוציא מהמשוואה הזו גברים שמפחדים לאכזב נשים באשר הן ונותרים עם מיליון ידידות שהם מאוהבים בהן בסתר. אם לא מעוניין, עם ועם קשר לסקס, אז אני אציע שנתחלק.

אני יודע שהמבחן מוטל עליי בדייט הראשון בכל דבר, החל מהגילוח, החולצה והמכנס שבחרתי (שלא נדבר על הנעליים או הכפכפים), ועד למקום שבו נבחר את הדייט והתשלום עליו. זה מאד מלחיץ לעשות כל טעות אפשרית, כשאני כבר מתאר בראשי את המשפטים שתריצי עם החברות שלך על קצב הדיבור והמידע שנידבתי מעצמי. אני עדיין כאן בכדי להרשים, גם כשאני עושה פוזה של לא אכפת לי (הכל אנחנו עושים להרשים, גם הימנעות מלהרשים, כדי שתשימו לב אלינו יותר).

למרות זאת, התשלום על הדייט נותר מיותר לחלוטין כשאין להן קשר למחוות אחרות. בתור רומנטיקן חסר תקנה וג'נטלמן ארכאי, אני עדיין מתקשה לראות את עצמי במערכת יחסים שבה המחוות שאני עושה מתקבלות בברכה. הציניות השתלטה על הכל ואין מחווה גברית שלא זכתה לקיתונות של זלזול בכל סרט בנות וסדרה על נשים מתקדמות – עד שנותרתי מבולבל: באמת הכל נותר עומד על המחווה האחרונה בעולם הדייטינג – התשלום? האם באמת אנחנו, כבני אדם שטוענים ללא הרף שהם מחפשים אהבה, נשארנו רק על הושטת היד לארנק – כמצילה האחרונה לעולם רומנטי גווע?

אני רוצה להוציא את הארנק, גם אם אין לי גרוש על התחת (ואז תרחמי על הפוזה של האמן ותציעי מהפעם הבאה לשלם או להתחלק). אני רוצה לפתוח לך את הדלת של האוטו, גם אם זה אומר שתחכי עוד שנייה לעיניהם המשתאות של עוברי הרחוב. אני רוצה לפתוח לך את דלת הכניסה, גם אם זה אומר שאני אאלץ ללכת צעד אחד לפנייך בכדי להספיק לדת. אני רוצה לשלוח לך זרי פרחים מסיבות שטותיות שלא מעידות על כך שפיתחתי מצפון על בגידה. אני רוצה לחזר ולהרגיש גבר! האם את מוכנה להוריד את כלי המלחמה, ולהיות קצת אשה?
***
כל הפרקים | הוא והיא ב-ynet | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות