מסעות מיסטר נורמל | נקודת ההתחלה

השינוי הקוסמטי לא עוזר, לא רק בגלל שהוא לא החל וספק אם הוא בכלל יגיע, אלא בגלל שאי-אפשר להשעין רק עליו את כל תעתועי הנפש. תמיד נדמה שהצעדים נמתחים מחדש על גומי, שמגיע לקצה גבול הגמישות בבת-אחת, ומחזיר אותך בחזרה לנקודת ההתחלה. ומתוך הידיעה שזה אבוד מראש, לעיתים עדיף לא לשוב לצעוד קדימה.

ניתן לעשות את הכל אחרת. ניתן להיגמל מכל המחשבות ההרסניות בכדי שהמחשבות שלנו יובילו לתודעה ולסביבה טובה יותר. אבל בלתי-אפשרי לעשות זאת כשענן מרחף מעל וזועק ברעמים וברקים שזה לא באמת שווה זאת. ולמרות הידיעה שזה רק אתה, הגישה שלך, הדרך שלך – זה דווקא עושה זאת בלתי נסבל כשאין את כל העולם מסביב לשנות ולהאשים. אם זה מתחיל בך באמת, הרי שהכי קל להישאר עם עצמך, כפי שאתה עכשיו, בנקודת ההתחלה. אז למה זה בכל-זאת לא מספיק?

מחר, יום ראשון, או תחילתה של השנה הבאה – לא ישנו דבר. זוהי רוח אופטימית שמתעתעת ושסוחפת רבים אל מחוזות גבוהים, שיהפכו את ההתרסקות לקשה יותר. אולי באמת העולם נועד להיות מחולק בצורה כזו: אלֶה שבאמת רוצים – ישיגו, ואלה שמעוניינים רק לרְצות – יישארו בנקודת ההתחלה, יזעקו על כמה לא הוגן להיות רחוק מכל מה שלא באמת מעניין אותם מלכתחילה, אבל יעשו את הכל בכדי להגיע לשם. קל יותר לשעבד עולם שלם סביב הרעיון שגם הם יכולים להיות אחרת, אם הם רק ירצו, והם ינסו שוב ושוב, ינחתו שוב בנקודת ההתחלה, וילחמו לצאת משם, שוב ושוב.

האמת שלא רע להיות בנקודת ההתחלה. זה הרצון להילחם בה, להיות מישהו אחר מחוצה-לה, ולהגיד שגם אני מישהו שלא רציתי להיות באמת – שהורסים את האפשרות להירגע בתוכה, ליהנות ממנה, ולפעול נכון בתוכה. כי רק אם נתחיל לחיות בה באמת ולא נברח ממנה כמטורפים – הנקודה הזו תפסיק להיות התחלה מבלי שנשים לב לכך.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות