מסעות מיסטר נורמל | הלבד נעשה נוח

הלבד נעשה נוח רק כשהוא באמת לבד, וכשהראש ריק וחסר ציפיות, וכשהמחשבות נעצרות בדלת ומותירות את ארבע הקירות לבנים ונקיים. הלבד נעשה נוח כשקולות שבוקעים ממכשירים אלקטרוניים נשמעים כמו שהם, ללא רעש סטטי נוסף, ללא תהיות על מה אני הייתי עושה ואיך אני לעומת זה שמחייך מהפרסומת. הלבד נעשה נוח רק כשבאמת רוצים להיות לבד, ולא סתם מצהירים שרוצים בשביל לעצבן מישהו/י ואז להתעצבן שזה בכלל לא מזיז להם. הלבד נעשה נוח כשאתה באמת לבד, בלי אף אחד, בלי שום חוזה או מחויבות, ובלי שום אמונה אמיתית שיש משהו מעניין יותר מעבר לדלת. עד אז, הלבד הוא ממש לא נוח. הלבד לא באמת קיים.

הלבד נעשה נוח רק כשאין עיניים בוחנות שצריך להתחשב בהן, קרובות ורחוקות, זרות ומוכּרות, אפשריות ומוחשיות כמו המחשבה עליהן מלכתחילה. הלבד נעשה נוח כשאין משכורת שתלויה בו, כשאין משובים שנשרכים בתוכו, וכשאין אכזבות שלקוחים מתוך ניצול החשש ממנו. הלבד נעשה נוח כשאתה יודע להיות לבד בדיוק כמו שהיית רוצה להיות כשאתה ביחד, אבל אם היית כזה באמת – לא היית צריך לחשוב על סיטואציות שבהן הלבד היה נוח. הלבד הוא ממש לא נוח. הלבד לא באמת קיים.

הלבד נעשה נוח רק כשבאמת נוח, נעים ושליו – ללא תלות וללא תנאי, ללא זמן מוגבל וללא יעדים שממתינים בתומו. הלבד נעשה נוח כשכל השיקולים שבעולם מסתכמים בדקות הקרובות בלבד, וגם הם מסתמכים על רצונות בסיסיים שאין ביניהם לבין המועד, התרבות, וההתאמה – קשר. הלבד נעשה נוח כשאתה שלם עם הבחירה להיות לבד, כשאתה בוחר בזה ללא ברירת-מחדל וללא שיקולים של סוף, ורק אז עושה את הפנייה הזו בחייך ושומר עליה בשלמות. עד אז, הלבד הוא ממש לא נוח. הלבד לא באמת קיים. וחבל.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות