היא והוא | היכולת לבחור

התמונה לקוחה מהאתר Oddee
זה לא שאין לנשים חופש בחירה. אלו דווקא הגברים שנאלצים להתמודד עם תכתיבים. אז בפעם הבאה שנשים יוצאות במלחמה לשוויון, כדאי שיבדקו עם עצמן: האם הן באמת מוכנות לוותר על החופש שבה עם המחויבות לשוויון? היא והוא מנסים להיות פמיניסטים, אבל באמת.

היא: בחירה ומלכוד

לעיתים נראה שנשים נמצאות במעין מלכוד 22. נאמר והצלחתי לנפץ את תקרת הזכוכית ויש לי את האפשרות האמיתית לבחור בקריירה מצליחה, לגבור על עמיתַי הגברים ולהיות שף, מנכ"ל, ראש מחלקה וכדומה. עכשיו עומדת בפניי הבחירה בין קריירה למשפחה. זה כל כך מתסכל וממרמר, עד שלעיתים זה מרגיש כמו בחירתה של סופי.

מעטות מבינינו יכולות להיות הסופר אימא הזו שעובדת משרה מלאה, מתקדמת בדרגת השכר ובאופן ורטיקאלי חוזרת הביתה להכין ארוחת צהריים, לקחת את הילדים לחוגים, לקלח אותם להשכיב אותם לישון ולספק את הגבר שלהן בלילה במיטה. לבן הזוג שלי, אין צורך לעשות את הבחירה. הוא יכול לעשות הכול ובהצלחה, כי הציפיות ממנו הן אחרות הן כבעל קריירה והן כאבא. זה בסדר אם הוא חוזר בשמונה הביתה ומקדיש את השבת לילדים.

ראשית, על אף הכעס שלי על המצב, אני שמחה שלי יש את האפשרות לבחור, בחירה שלא הייתה אפשרית בשביל אימא שלי. אבל עמוק מזה ובאופן מפתיע, אני בוחרת שלא להתמרמר ורגע לקחת את נקודת מבטו של הגבר. אף-אחד לא באמת מצפה ממני כאישה לדאוג לכלכלת הבית. אם אני בכל שלב בקריירה שלי אחליט שנמאס לי ושאני רוצה לקחת הפסקה מהקריירה או לחילופין להקדיש את חיי לטובת הבית והילדים, אף אחד, לא נשים ולא גברים, יסתכלו על זה בעין עקומה (גם אם אני מרוויחה בפועל יותר מבן זוגי). באמת קיימת בשבילי הבחירה, אם לנהל קריירה תובענית ככל שתהיה ולהפקיד את גידול הילדים בידיהן של מטפלות או להישאר בבית ולהתמסר לאימהוּת.

אלו אנחנו, הנשים, שכורעות בעומס ההחלטה. כי בנו קיים הרצון הפיזי והרגשי לדאוג לבית ולגדל את הצאצאים ויחד עם זאת לנצל את הכישורים שלנו ולמקסם את היכולות שלנו. לגבר שמולי אין את הבחירה בכלל. ממנו מצופה לדאוג לכלכלת הבית ולפרנסה. הוא לא יכול באמצע הקריירה לומר לא בא לי, אני רוצה להיות הורה במשרה מלאה. אולי באופן תיאורטי הוא יכול, כשהמצב אידיאלי, ושאין לו בעיית אגו גברי, בת זוגתו מבריקה באופן יוצא דופן בעבודתה, והיא מרוויחה פי שתיים ממנו. אבל במצב נורמאלי, בו שני בני הזוג מרוויחים בערך אותו הדבר ומשכורת אחת שקולה כמעט למשכורת של מטפלת במשרה מלאה, הציפייה היא שהגבר ימשיך לעבוד ולפרנס. יותר מזה, אם אין מספיק כסף הוא לעיתים ייקח על עצמו עוד עבודה.

למעשה זה הגבר שנמצא במלכוד. הוא זה שמחוּסר אפשרויות. לי באופן מעשי באמת קיימת הבחירה. זה יהיה מקובל אם אני אבחר לחזור לעבודה אחרי חופשת הלידה או אם לא. הוא חייב להמשיך לעבוד. על היכולת הזו שלי לבחור אני אומרת תודה (גם אם לפעמים אני נשמעת מתוסכלת וממורמרת).


הוא: שוויון וירטואלי

הדברים שלךְ מקוממים אותי דווקא בגלל שאני מסכים עם כל מילה. יכולת הבחירה תמיד שמורה לך, ועדיין את תזעקי שאין שוויון. הסיבה המרכזית לכך שהשוויון המיוחל בינינו לא באמת הגיע – היא שאתן לא באמת מעוניינות לשאת בהשלכות שלו. את רוצה לשמר את הזכויות שהמגדר שלך מקנה לך, ושעדיין יהיה שוויון שבו לא נותרות בידיי זכויות בחירה.

ה"שוויון" שאת דורשת כולל עמידה בכל המטלות והמחויבות המגדרית שמצופות ממני (מהחיזורים ועד לכלכלת הבית), בעוד שאת רשאית לפרוש מהן מתי שמתחשק לך. וכשאני עדיין מוכן לכך, הדרישות מצדך לשינוי, התגמשות וְויתור – לא ממאנות להפסיק. אני צריך להוכיח את הגבריות שלי מהרגע שאני קם לעבודה בבוקר ועד שאני מוריד את התחתונים במיטה, בעוד שהנשיות שלך נותרת בעינה, דורשת ולא מתחייבת בתמורה לדבַר.

את רוצה גב-גבר, סופּר-מן כזה, שגם כובש אותך ואת כל העולם, אבל גם שיודע לפנות לך מקום כשיתחשק לך להפגין קצת פמיניזם. אני צריך לוותר על כל הכובעים שרכשתי לעצמי בעמל רב (ולא רק בזכות היותי גבר), ואת פשוט תבחרי באיזה כובע את משחקת באותו היום, בהתאם לגחמה ולמצב-הרוח. בואי תודי באמת המרה, שאת מנופפת בדגל הפמיניזם רק כשלא מוצא-חן בעינייך משהו. כל עוד הנוחות משרתת אותך, אין לך בעיה שאני אהיה הגבר שעמל כל יום על מעמדי, ואת תהיי האישה הקטנה שרק מאשרת או מבטלת בהינף-יד את ההתנהלות שלי סביבך.

אני מוכן לתת לךְ שוויון אמיתי, בתנאי שתהיי מוכנה לקחת חלק מלא בו. שוויון שבו כל התחומים שווים. שוויון שמאפשר גם לי לבחור. שוויון שנותן לי את הזכות להיות זה שמחוזר, שמשלמים עליו, שמתחננים אחר תשומת-לבו, ושפותחים בעבורו את הדלת. שוויון שמותר גם לי לבכות ולהיכנס לדרמות ולהאשים את ההורמונים שלי. שוויון שנותן גם לי זכות לקחת שלושה חודשים של חופשה למטרת היקשרות עם ילדיי. את לא באמת תוכלי לשאת שוויון שיאלץ אותך להפסיק להתבכיין ולעבוד בשבילו באמת.

את פשוט מתבכיינת על האחריות שנפלה בחלקך, בתור אישה, אבל לא מוכנה לקחת חלק אמיתי ושוויוני באחריות שנפלה עליי, בתור גבר. מבחינתך, הכי קל לי בעולם להיות גבר, ואת מבטלת בזלזול את העבודה הקשה והלחץ שנדרשים מגברים. לך מותר לצאת מההגדרות המגדריות שמאפיינים אותך, אבל אני חייב להמשיך להישאר גבר. כשתרצי שוויון אמיתי, תרימי טלפון, אבל תיזהרי. את עלולה באמת לקבל אותו.
***
כל הפרקים | הוא והיא ב-ynet | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות