היא והוא | אינטימיות אפלטונית

התמונה לקוחה מהאתר Fun-Gallery
היא: "אבל אני מוכנה להודות שכל ידידות, אפלטונית ככל שתהיה בין גבר לאישה, מתחילה במשיכה הדדית. הבסיס הראשוני והפונדמנטאלי ביותר בין המינים הוא מין. לראיה, גברים שהצהירו בפניי בגלוי שאין להם שום עניין בי - הפסיקו לעניין אותי." | הוא: "אם הזוג נפרד ובכל-זאת שומר על קשר טוב, סימן שהם יכלו להיות ממזמן גם נשואים עם ילדים, כשהם יודעים שיש נושאים שהם חולקים עליהם או שהם שונים לגביהם .מערכת יחסים בין ידידים שהיו פעם בזוגיות היא תיקון תמידי של מה שהיה להם לפני שהם נפרדו."


היא: אז למה לא בעצם?

אז בעצם למה לא לשכב עם חברים טובים (הרי המשיכה קיימת)? ולמה ידידות עם האקס היא בעייתית (הכי טוב סקס עם האקס)? הכל בסופו של דבר מתנקז לאותה נקודה. סקס הופך הכל לאינטימי, כמו מחיצה, שקיימת כל עוד לא שוכבים, אבל כשהיא נפרצת דרוש קשר מאוד מיוחד בשביל שלא ייהרס. פתאום היחסים הופכים להיות מבלבלים, הזמנה תמימה לקפה הופכת להתלבטות ממושכת, וכפיות אחרי דוגי הופכות למלאי משמעות ומבלבלות. פתאום עולות שאלות של אם טוב לנו במיטה כמו מחוצה לה, אז למה אנחנו לא ביחיד? ואם יש משיכה פיזית ומנטאלית אז למה אין אהבה? ואם כל כך טוב לנו אז למה שלא ננסה לחזור? כל כך הרבה אנרגיה מבוזבזת על אקט כל כך קצר...

אני רכושנית, מודה. זו אכן תכונה לא מצודדת, אבל אין לי בעיה לומר שאני לא מפרגנת. אני אפילו יכולה לומר שאני שמחה לאיד שגברים ששכבתי איתם בעבר לא מזיינים יותר. אני לעולם לא אכיר להם חברות שלי, אני לא אשדך להם וללא ספק אני אשנא לשמוע על הזיונים שלהם. רק גבר שלא שכבתי איתו יוכל לעניין אותי בחיי המין שלו.

אין דבר כזה ידידים. אם רק היה לי שקל על כל פעם שניהלתי את הדיון הזה הייתה לי לפחות משכורת חודשית, מדי חודש. אני באמת מאמינה בידידות בין גברים ונשים, כזאת שהיא אפלטונית, שאין בה אג'נדות, שהיא אמיתית. אני אפילו מחזיקה באמתחתי בכמה גברים כאלה.

אבל אני מוכנה להודות שכל ידידות, אפלטונית ככל שתהיה בין גבר לאישה, מתחילה במשיכה הדדית. גם החבר הכי טוב שלי הודה בפניי שבראש שלו הוא בטוח שאני המציצה הכי טובה שהוא יקבל אי פעם ועם החבר השני הטוב שלי כבר הזדיינתי לפני שהפכנו לחברים. אין מה לעשות. הבסיס הראשוני והפונדמנטאלי ביותר בין המינים הוא מין. לראיה גברים שהצהירו בפניי בגלוי שאין להם שום עניין בי (מיני או זוגי, היינו הך) הפסיקו לעניין אותי, כל עוד השאלה לא נענית, הבורות היא ברכה.

סקס עם האקס. אחרי פרידה קשה, או דייט מחורבן, אחרי תקופה של יובש, או סתם חרמנות מזדמנת, בקיצור - שכשמחפשים נחמה, הוא שם, האקס. הוא זה שמכיר אותך, את הגוף שלך, בתקווה שגם את נקודת הג'י שלך. הוא לא שואל שאלות, אפשר להישאר את הלילה בכפיות, לחלוק קפה של בוקר, כל זה מבלי להמתין לשיחת "היום שאחרי."

יש גם משהו מתוק, בחטא הזה, בגניבה הזאת של רגעים מהעבר. אבל יותר מהכל יש בזה ליטוף לאגו. שהוא עדיין רוצה, שהוא עדיין נמשך, שעדיין יש לך את זה. הבעיה המרכזית, בסקס עם האקס, היא הסבך הרגשי לטוב ולרע, שייתכן שתמצאו את עצמכם במרכזו. אז בואו נתיר את הסבך ונפשט אותו: קינאה – שאת מבינה שהוא מזיין אחרות, למרות שהסקס ביניכם מספק/מלהיב/מדהים/נפלא; בלבול – למה אם טוב לכם במיטה ומחוצה לה, אתם בכל זאת לא ביחד; חוסר כנות – שכל אחד מהצדדים מעמיד פנים, שסקס זה רק סקס; נוחות – למה לא להפוך את זה למשהו קבוע, הרי זה כל כך טוב; אינטימיות – זה מרגיש כל כך נכון לישון מחובקים, או אפילו להישאר לישון; כעס- עליו, על עצמך; עונג – כי ללא ספק הוא זוכר (גם אם אמר ששכח) בדיוק איפה לגעת ויש מצב שבדיוק כמוך גם הוא למד טריקים חדשים. אוף...יער סבוך של רגשות, למה שום דבר לא יכול להיות פשוט? אוכל, שתייה, גבר, אישה - פשוט, אבל לא!

ועוד נושא שהראוי שיעלה על הפרק הוא הקונדום, הרי את אישה אחראית ובכל סיטואציה אחרת של מין מזדמן היית דואגת לזה, אבל איתו, בבטוח ובמוכר, אין צורך כשם שבעבר לא היה בו צורך. אבל אסור לרמות את עצמנו, שניכם רעיתם בשדות זרים מאז הפרידה, מאחר ואת מכירה את הסחורה שלך, את יודעת שהוא לא תמיד מקפיד (בדיוק כמוך). האם באמת את רוצה לשכב עם החבר של החברה של החבר של החברה... כשחושבים על זה, אבל באמת מקדישים לזה מחשבה, פתאום זה לא נשמע רעיון כל כך טוב, אז אולי עדיף לא לחשוב על זה ופשוט לעשות. כי באמת הכי כיף זה סקס עם האקס.


הוא: אקס אפלטוני או שקר זוגי

אני מסכים עם עינב שקיימות הרבה מערכות יחסים אפלטוניות, כביכול, שהמרחק ביניהן לבין אפלטוניוּת רגשית רחוק מהמציאות. לעומת-זאת, אני יכול להעיד על חיי, שיש נשים רבות שאני מיודד איתן ואין לי שום כוונה מינית/רומנטית כזו או אחרת כלפיהן. זה לא אומר שלנשים האלה בחיי אין איזושהי מחשבה/כמיהה (לעיתים נסתרת אפילו מהן) למשהו מעבֶר, ובכל-זאת, אני מאמין שקיימות מערכות-יחסים אפלטוניות שיכולות להחזיק שנים.

מערכת יחסים אפלטונית שהתחילה, כביכול, מאפלטוניות. האם ידידוּת מתחילה כמשהו אפלטוני טהור? רוב הסיכויים שלא. רוב הסיכויים שזה קרה בגלל שהגבר לא היה אמיץ מספיק ואז פספס הזדמנות, שהאישה לא חשבה שהוא מעוניין והחליטה לא ליזום, או שהגבר היה סתום מספיק מכדי לפספס רמיזות שכל אחד מהצד היה מגלה אותן מקילומטרים. גם אם מישהו/י יתנו דוגמאות על קשר שנוצר בעבודה, כשלשני הצדדים יש במקביל מערכת יחסים מופלאה ובריאה, לא אומר שהמערכת לא התחילה ממשיכה מינית כלשהי, כי אין מה לעשות, אנחנו יצורים מיניים.

מערכת יחסים אפלטונית שהתחילה בגלל שאחד הצדדים לא רצה או לא הביע עניין במשהו מעבֶר לזה. נכון, במקרה כזה המערכת היא אפלטונית מבחינה מעשית, אבל זה לא אומר שהיא ככה מבחינה רגשית. בדרך-כלל שאישה מרגישה משהו כלפי הידיד שלה, היא תראה את זה. לא במילים בהכרח, אבל בעצות גרועות לידיד שלה לגבי מערכות יחסים שהוא נמצא בהן, בקביעת "דייטים" משותפים שמשתלטים לבּחור על כל חלקה טובה ובזריקת רמיזות עבות שיכולות להעיר אפילו דב גאה משנת החורף שלו. כשזה לא קורה בפועל, בדרך-כלל האישה תתרחק, גם אם היא לא תדע להסביר בעצמה למה יש לה צורך ללכת ולהשקיע את האנרגיות שלה במערכת יחסים הדדית יותר, כלומר – מינית/רומנטית. כשזה קורה לגבר והאישה לא מביעה עניין, הוא נשאר. הוא נשאר גם אם הוא העיז לשתף ברגשותיו והאישה אמרה שלא. הוא נשאר כי הוא סתום. והיא, קרוב לוודאי, משאירה אותו כי זה נוח שיש מישהו שמתאמץ קצת יותר מכל ידיד אחר רק בגלל שקיימת בשבילו האפשרות להמשיך להיות בקרבתה. האם גם גברים עושים את זה לנשים שהם יודעים שרוצות אותן? קרוב לוודאי שכן, אבל לא באותה תדירות או חזירות.

מערכת יחסים אפלטונית שהתחילה אחרי שקשר הסתיים. אנשים ששומרים על קשר אחרי זוגיות, משקרים בעיקר לעצמם לגבי מידת האפלטוניות שלהם, והם בעיקר משקרים לעצמם לגבי מידת הבגרות שלהם לגבי מערכת יחסים. הרי אם הזוג נפרד ובכל-זאת שומר על קשר טוב, סימן שהם יכלו להיות ממזמן גם נשואים עם ילדים, כשהם יודעים שיש נושאים שהם חולקים עליהם או שהם שונים לגביהם. כנ"ל לגבי יזיזים. אם זה עובד טוב מספיק בלי מחויבות, אין סיבה שהמילה מחויבות תעיב על קשר, גם אם הוא לא מושלם. קודם-כל, כי הרבה אנשים (כולל נשים) נרתעים מהמילה מחויבות, כי אנחנו כחברה, באופן כללי, אנשים ילדותיים ולא בוגרים בעליל. ודבר שני, כי הרבה אנשים באמת מאמינים שיש דבר כזה מערכת יחסים מושלמת, ובינתיים שומרים את ה"ידיד" שהיה הכי קרוב לסיטואציה שכזו על אש קטנה. לא פלא שהרבה ידידים עושים עם עצמם הסכם, כאילו בהומור, אבל ממקום שמגיע עמוק מבפנים, שהם יתחתנו אם הם לא ימצאו מישהו אחר עד גיל מסוים. למה שהידיד תמיד יהיה ברירת המחדל ולא יהיה בחירה מודעת מראש שמערכת יחסים היא לא דבר מושלם, וידידות לא הופכת אותה לנוחה יותר בהכרח? כי אנחנו סתומים.

מה שקורה להרבה זוגות שנפרדים והופכים להיות ידידים, זה העיתוי. כלומר, נוצר משהו טוב, אבל הוא לא היה טוב מספיק מבחינת המקום והזמן שאחד מהם או שניהם היו מצויים בו. בסיטואציה כזו, מערכת יחסים בין ידידים שהיו פעם בזוגיות היא תיקון תמידי של מה שהיה להם לפני שהם נפרדו. הגבר מנסה להוכיח כיצד הוא הפך להיות טוב יותר, עדין יותר, קשוב יותר, והאישה מנסה להוכיח שהיא פחות היסטרית ודרמטית מכל דבר, ושהיא הרבה יותר פתוחה לדברים חדשים. מערכת יחסים שכזו היא מערכת יחסים לכל דבר ולכן בנות-זוג הכי מאוימות כשהגבר שלהן נמצא במערכת יחסים "אפלטונית" שכזו עם אקסית. היא יודעת טוב יותר מהגבר (שגם יודע, אבל יותר נוח לו לשקר לעצמו לגבי זה,) שהאופציה לסגור מעגל ולתקן את מה שהיה פגום – עלולה לצוץ בכל רגע ולסכן את מערכת היחסים הרומנטית שהן נמצאות בה.

למערכת יחסים "אפלטונית" יש יתרונות וצרכים שהיא ממלאת לשני הצדדים, מלבד הכמיהה הנסתרת/הגלויה שמשהו אחר יקרה בה. אנחנו משקרים לעצמנו רק כשאנחנו לא רוצים להתמודד עם האמת. וכשאנחנו לא מתמודדים עם האמת, זה לא משנה אם יש לנו קשר אפלטוני או זוגי, כי סופם של כל הקשרים שמבוססים על שקר (בעיקר שקר עצמי) הוא להסתיים או לא להיות עמוקים, כנים ופתוחים מספיק לעומת מה שאנחנו מתיימרים ליצור בחיים שלנו.
***
כל הפרקים | הוא והיא ב-ynet | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות