היא והוא | לפעמים כל מה שבא לי זה סקס

התמונה לקוחה מהאתר SouthBros
סקס מזדמן הוא בדיוק כזה: מזדמן. לא נשאר לישון, לא הופך לבן-זוג, וגם לא לבעל. אז למה, בכל-זאת, גברים צריכים לשקר לגבי הכוונות שלהם אם ברור לשני הצדדים שמדובר במשהו יצרי וזהו? כי גברים לא מאמינים שנשים רוצות סקס מזדמן.

היא: אתה הוא זה שנלחץ מסקס סתמי

למה לגברים יש הנחה בסיסית שכל בחורה שהם שוכבים איתה מחפשת לכבול אותם בשלשלאות לבית בפרברים, ג'יפ בחנייה, לברדור ושני ילדים?

בתקופה הזאת, שמונוגמיה פשטה את הרגל ומוסד הנישואין אטרקטיבי בערך כמו עבודה פקידותית בבנק, נשים משנות את דפוס המחשבה שלהן. זה קורה לאט ולפעמים נראה כאילו אנחנו מתַרצות סקס באמצעות רגשות, או תהיות על עתיד משותף אבל האמת שאנחנו מודעות לצרכים הפיזיים שלנו כשם שאנחנו מודעות לרגשיים.

זה לא שאין בנו את החלומות הפשוטים האלו, אבל גם אנחנו מבינות שלא כל גבר יתאים לפנטזיה הזאת ולא כל תקופה בחיים שלנו תתאים לה (לרב היא לא מתאימה וגם הוא לא, אם להודות באמת). מעטות הן הפעמים בחיי שחיברתי בין הלב למיטה, ולרוב לא היה בכך צורך (מלבד צורך).

אם להודות על האמת נוח לי לבוא על סיפוקי המיני. את ייתר הסיפוקים אני מקבלת בכל אספקט אחר בחיי. הערכה, תמיכה, אהבה, נתינה ללא תנאים. כל כך נדיר שיגיע מישהו שיהפוך את עולמי ויגרום לי לשים בצד את החשיבות של כל מה שעמלתי בשבילו וויתרתי בשבילו, בכדי להגיע לאן שהגעתי בזמן כל כך קצר. ואם הוא יגיע סביר להניח שאני לא ארצה לתת לו ללכת כל כך מהר. גם אם זה ידרוש ויתורים כואבים.

אין הבדל כזה מהותי בהסתכלות בין שני המינים. גם אני בוחנת כל גבר שעובר מולי, גם אני מסופקת מהמבטים, גם אני נהנית מהפלרטוטים, גם אני מאשרת לעצמי במיטה שאפשר אחרת ולא תמיד צריך (ואפילו עדיף) בלי כפיות. סקס אצלי הוא לא דרך לאינטימיות, הוא אולי הדבר הכי רחוק מאינטימיות שיש בעיני. ובכדי להעצים את התחושה הזאת, אני מזדיינת עם קונדום. אני יודעת שיותר נכון לומר שהסיבה שאני משתמשת בקונדום היא בריאותית (והיא אכן כזאת), אבל האמת היא שאין בי רצון לקבל לתוכי דבר מהגבר שמולי מלבד סיפוק אישי, פיזי שלי. מבחינתי סקס בלי קונדום מגיע באופן אינהרנטי עם שתיקות מחויכות, קפה של בוקר, ארוחות שישי, נעים בגב לפני השינה. אלו לא דברים שאני בוחרת לעשות עם כל אחד, ובוודאי לא בגלל ששכבתי איתו.

דווקא מחוץ למערכת יחסים אינטימית, למדתי את המיניות שלי, בעוצמה. לא חששתי איך אני נראית מאחורה כשאני עומדת על ארבע, לא דאגתי מה הוא יחשוב עלי אם אני אבקש שהוא יחנוק אותי, או יצליף בי, לא הקדשתי לו רגע מחשבה אחרי שיצאתי מהדלת (מלבד שהיה מעולה ואם אני אחזור או לא).

אני מאמינה גדולה בבחירות, לא רק שלי. ללא מוסר כפול. אני לא מאמינה בלכבול או לאסור, או לכפות. כשם שלא הייתי רוצה שיציבו לי חוקים וגבולות. מי שירצה להיות איתי יצטרך לבחור בזה כשם שאני אצטרך לבחור בו. אז למה גברים מאמינים שכל בחורה שהם מזיינים מנסה לכבול אותם? אולי מאותה הסיבה שנשים מאמינות שכל גבר ששולח להן מבט, רוצה להכניס אותן למיטה.


הוא: אין לי דרך יפה לומר שאני פשוט לא מאמין לך

לא משנה כמה תעידי על עצמך שאת משוחררת, ליברלית ושיודעת להפריד בין סקס לאהבה, אני לא אאמין לך, מכיוון שבכל-מקרה אני אתפס בעינייך כחזיר שכל מה שמעניין אותו זה רק סקס. כאילו וזה שהצהרת את המשפט הזה, אומר שיש עליי איזשהו קלון שאני צריך להרגיש רע לגביו. כאילו והעובדה שאת מחפשת בעל (ואת מחפשת!) אמורה ליצור אצלי איזושהי הבנה שאני הדפוק ואת הנורמלית או הבוגרת שבינינו.

אני לא רוצה להתנצל על זה יותר. לפעמים (ולא תמיד) כל מה שאני רוצה זה סקס. אני יודע את זה, את יודעת את זה ואין דרך אחרת לפרש את הצ'ייסר ששלחתי לך מהצד השני של הבר. אנחנו משחקים משחק שבו אני (ורק אני) צריך לעבוד קשה ולשלם על האפשרות לסקס בינינו בסוף הערב, בעוד שאת משחקת משחק כפול: מצד אחד, את נותנת לי לחשוב שאת זורמת, ומצד שני – את כבר מכינה את עצמך לנאומים של "כל הגברים חארות" למחרת בבוקר, כדי שהמצפון שלך ירגיע אותך.

כשאני מחוץ לזוגיות (וגם בתוכה!), אני לא זקוק לנאומים על משהו שגם את נהנית ממנו, אך בכל זאת מתעקשת להציג את עצמך כפרס שתמיד צריך לעבוד בעבורו עד צאת הנשמה והחשק. זה בסך הכל סקס, ואם מבחינתך סקס זה יותר מזה – אז אל תיכנסי איתי למיטה. סקס לא אומר חתונה (אלא טבעת), לא מערכת יחסים רצינית (אלא רצון משותף להמשיך את הקשר יחד), וגם לא הצהרת כוונות להתקשר בבוקר (אלא אם כן אמרתי שאתקשר).

אני לא מאמין ל"זרימה" שלך כי ברגע שהכימיה הייתה טובה בבר, ששיחת ההיכרות זרמה מצוין, ושבין הסדינים יצאו ממך קולות שלא האמנת שאת מסוגלת להוציא – את ישר תתחילי לחשוב למה זה לא יכול להיות משהו מעבר לסקס. כך יוצא, שלמרות שביקשת בלי משחקים ובלי שקרים ושכל הקלפים יהיו על השולחן, משהו אבולוציוני מתוכך יוציא את הצורך לשאול את השאלה – "אז אתה תתקשר בקרוב?" את שואלת את זה באדישות, אבל אני רואה את הברק בעינייך, את המחשבות המתגלגלות בראשך – ואומַר שכּן, למרות ששנינו יודעים שלא, ואני יצאתי חזיר ואת יצאת קורבן, שוב. את אומרת לי שאני זה שנבהל ומסתבך עם עצמי, אבל זה לא נכון. הבהלה שלי לא הגיעה יש מאין, ויש לה היסטוריה של סרטים ושיחות, הודעות כתובות ומיילים, פנים מאוכזבות ופולניוּת מניפולטיבית.

הבעיה שלך, ואני אומר זאת קצת בכאב, היא שאת במלכוד. במצד אחד, אם את מחפשת, כמוני, אחר ריגוש חד-פעמי, הסיכוי שייצא מזה משהו רציני בבר הקרוב לביתך – הוא אפסי. ומצד שני, דווקא "הזרימה" הזו שאת מתהדרת בה, מוציאה לי את הרצון להילחם, להשתדל ולעבוד בכדי להיות האחד, המיוחד, זה ששקלת ברצינות להכניס לחייך ולגופך. דווקא הליברליות שלך מעירה את היצרים הקדומים שלי אל החזית, ומוציאה ממני את החשק לכוון את הערב למשהו שהוא לא יותר מסתם סקס. בעיה. אולי זה לא אנחנו שמשקרים לגבי הכוונות שלנו. אולי זו את שלא מוכנות להודות בכוונות שלך וללכת איתן עד הסוף, גם אם הערב לא יסתיים בסקס.
***
כל הפרקים | הוא והיא ב-ynet | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות