מסעות מיסטר נורמל | כל הילדים רוקדים

נדמה שסן כריסטובל, מקסיקו, לקוחה מספר ילדים קלאסי. הרים ירוקים מקיפים את העיר בגובה רב, שכולא את העננים מעליה. הבניינים נמוכים, מכוסים בשלל צבעים, יוצרים רחובות של שתי וערב, ובהם חנויות קטנות, משרדים ובנקים שלא פוגעים במרקם העירוני והקסום הזה. אנשים מתאהבים כאן, ולא רוצים ללכת.

התלבטויות נשלחות לאוויר, תכניות נרקמות ונפרמות בכל מספר דקות. האם גואטמלה, האם צפונה לקנקון. החלטות פשוטות וקטנות, אבל שמסבכות את היכולת להישאר בחוויה של כאן ועכשיו. האנשים מסביב נראים מאושרים, ולא ברור אם זה בגלל הנוף או סמים כאלה או אחרים שזורמים בריאותיהם ובורידיהם.

חבורה של ישראלים יוצרת מעגל משלה, ובצד השני – תיירים מכל העולם יושבים סביב מדורה ספונטנית. השמיים דורשים תשומת-לב ושולחים ברקים שמאירים את הכל. לעיתים נדמה שלא צריך דבר מלבד מרקם אנושי ושמיים שמחבקים, אך לעיתים נדמה שדבר לא יספיק מלכתחילה.

הוא מביט בכולם, רוצה שייגשו, שיכירו, שייזמו, אך הוא נותר שותק. הוא לא היחידי שמטייל לבד בעולם. ים של אנשים בודדים מחפשים את הלבד והשקט מסביבו, ושולחים חיוך לאוויר, ולכולם. אבל הוא, מבחינתו, היחידי. ובתור יחיד ומיוחד, כל המבטים בוחנים רק אותו, כל האנשים מתרחקים רק ממנו, וכל המקומות מכסים בייאוש על אבדון.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות