מסעות מיסטר נורמל | בין שמיים לארץ

אין בי כוחות לרחף, למרות שזה נשמע קל. אין לי רצון לִנחות, כי אז לא אוכל לרחף.
אני לא מעוניין להישאר, למרות שכאן ממתין לי הכל. אני לא רוצה ללכת, כי לא מחכה שם כלום.
ברגע שיהיה לי שם את מה שאני צריך כאן, לא ארצה לחזור לשם לעולם. וכאן אין לי את שאני צריך.


בכל רגע שנוצרת לה החלטה, נולד לו ספק. בכדי להטיל ספק, אני מקבל החלטות.
זה לא הגבול שנפרץ, אלא המרחק הוא זה שקטֵן. ועדיין, זה תמיד רחוק.
הפעם זה יזרוק לפח את כל מה שהיה. הפעם זה יחזיר אותי למקומות שמהם אני מתעקש לברוח.

אין בי רגע שלא מוקיר את כל שקרה עד כה, ואין בי רגע שאינני מאחל לשכוח.
כל התחלה שאבחר, תהיה התחלה של ממש. כל סוף שאבחר, הוא לא סופי בכלל.
לפעמים אני יודע מה שדרוש לעשות. לעיתים קרובות יותר – אני מעדיף לשכוח.

אני רוצה להתחיל מחדש, אבל אני לא רוצה לסיים את שאני כה רגיל אליו.
אפשר לשכוח רק אם אחליט להפסיק להתחיל מהתחלה, וכשאפסיק – לא אצטרך לשכוח יותר.
אני מותיר לעצמי לברוח לעיתים, למרות שאני יודע בדיוק היכן שאני נמצא.

הגבולות החדשים שחציתי, רק הבהירו לי שהמסע לא נגמר בכלל, ואני לא בטוח שאני מעוניין בסיומו.
ההחלטה הסופית ביותר היא ההחלטה לא לסיים יותר דבר.
זה לא משנה היכן אהיה, תמיד אשאיר גם אפשרות לשַׁם.
ההישארות אפשרית גם כאני רוצה ללכת.

אני מברך על הכוחות האחרונים שבי, שמתעקשים לרחף, למרות שהנחיתה קרֶבה.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות