מסעות מיסטר נורמל | האם אתה ילד מחונן - חלק א

"הדעה הרווחת כי אנשים אלה (המחוננים) – מקור גאווה להוריהם, יפַתחו תחושה חזקה ויציבה של בטחון עצמי. ודווקא ההיפך הוא הנכון. כל מעשיהם נעשים היטב ואף בהצטיינות והם זוכים בהתפעלות, מקנאים בהם והם קוצרים הצלחה ... אף-על-פי-כן אין בכך תועלת, שכן מתחת לכל זאת רוחש דיכאון, הרגשת ריקנות, ניכור עצמי ותחושה שחייהם חסרי משמעות ... רגשות אלה מתגברים ... ברגע שאינם בפסגה, כשהם מוצאים את עצמם חסרים את הביטחונות שמספק מעמד של כוכב, או כאשר עולה ההרגשה שאין הם עומדים בתדמית האידיאלית שהציבו לעצמם."
מתוך: הדרמה של הילד המחונן / אליס מילר.


חלק א: להתאבל על הילדוּת
ילדים מחוננים הם ילדים שלא צריכים להגיד להם דבר, לבקש מהם לעשות משהו, ושכמעט לא צריכים לחנך אותם. הם מבינים לבד, הילדים האלה, כיצד עליהם להתנהג עם אנשים, עם עצמם, ובמיוחד ליד הוריהם. וההורים שלהם לא רעים, אלא שנחסך מהם אקלים רגשי כשהם היו ילדים ועכשיו הם מצפים מילדיהם שלהם שיתמסרו להם ויגלו כלפיהם הבנה והיענות מלאה. הם אלה הילדים המחוננים. האם אתם כאלה?

ילדים מחוננים הם אנשי הסוד של הוריהם, המנחמים, היועצים והתומכים שלהם. הם מקבלים בטבעיות את האחריות על אחיהם ועל כל מי שזקוק לעזרה. אלו הם ילדים שגדלים להיות רגישים לצרכיהם של אחרים, לחסרונם ולרגישות שלהם – לעיתים לפני שהאנשים הללו מודעים לכך בעצמם. אלו אנשים שיכולים להרגיש מַרגוע רק כשהם לבד ו/או בסביבת הטבע. אלו ילדים שגדלים להיות "מאושרים" רק כשהם מוצלחים, ומדוכאים רק כשהם לא עומדים בסטנדרטים שהם עצמם הציבו בפניהם, בעוד לסביבה בכלל לא ברור על מה יש לאנשים אלה להיות מדוכאים. הם אלה הילדים המחוננים. האם אתם כאלה?

ילדים מחוננים קורסים תחת האחריות המתמשכת והם גדלים בתחושת מרד כלפי כל מי שזקוק להם, אך הם לא יכולים בלי האנשים הללו לידם ובלי האחריות הזו שהם לוקחים על עצמם. הילדים הללו גדלים לנתח את רגשותיהם בצורה אנליטית, אינטליגנטית ונטולת רגש, כדי להמשיך ולהקרין כלפי עצמם (והסביבה שלהם) את החוזק שלהם. ילדים מחוננים יוצרים לעצמם "עצמי מזויף," כזה שברור להם שמצפים מהם להיות, עד כי הם שוכחים מיהם ומהם הרצונות והמהווים שלהם. הם אלה הילדים המחוננים. האם אתם כאלה?

ילדים מחוננים לא הביעו בילדותם אכזבה או כעס כלפי הוריהם. הם פוחדים תמיד שהאהבה שמורעפת עליהם תלויה במידת ההצלחה שלהם, האיפוק והחינוך שלהם, וההיענות שלהם לצרכי אחרים. ילדים אלה גדלים לרַצות והם נתקלים בקושי רב לומר "לא," שמא ימות בהם הדבר היחידי שמקנה להם זכות קיום – ההיענות. ילדים מחוננים תמיד נותרים תלויים בהוריהם, גם כשהם הכי עצמאיים שיש וגם כשהם מרוחקים מהם מאד. הם אלה הילדים המחוננים. האם אתם כאלה?

ילדים מחוננים מנוכרים לעצמם. הם תמיד תלויים באישור של בן/בת הזוג, של החוג החברתי אליו הם משתייכים, של המנהלים במקום עבודתם. כשאין להם את מי לרַצות – הם מסתגרים בתוך עצמם, ומרגישים חיים מחדש רק כשהם מציבים לעצמם רף גבוה שכולם יוכלו להעריך אותם על-פיו, להשתאות ולהעריץ. וכשזה נגמר ולא מצליח – הם חוזרים להסתגרות. אחרים לא ירגישו בזה, אך ניתן לזהות זאת בבוז שילדים/מבוגרים אלה חשים כלפי כל מי שמזכיר להם את מי שהם היו רוצים להיות אך אינם יכולים להרשות זאת לעצמם. הם אלה הילדים המחוננים. האם אתם כאלה?
***
שאר חלקי הסדרה להורדה / להדפסה

כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות