מסעות מיסטר נורמל | ישראל, איזו ארץ מוזרה

בינואר 2006, בעודי עדיין שליח בארצות הברית, הגעתי לארץ, כשאני מלווה 101 סטודנטים אמריקאים בטיול תגלית (הירושלמים והתל-אביביים מרגישים את נוכחותם בימים אלה ממש). זה היה מדהים לראות את ישראל דרך עיניים של תיירים. זה עושה חשק להישאר, רצון לגור פה לנצח וזה גם עושה הרגשה רעה שלא שמתי לב לזה אחרי חצי יובל של חיים במדינה הזו. רציתי לספר לכם על החוויות שעברו הסטודנטים בטיול, אבל ביקשתי ממישהו, סטודנט אמריקאי טיפוסי, בן 18, שיספר לכם על החוויה שהוא עבר פה בעצמו. [אזהרה: פוסט ארוך למבוגרים בלבד.]

היי חברים, מה קורה (בתרגום מאנגלית: "מה למעלה?") חזרתי מטיול מדהים בישראל. אח', איזה ארץ מדהימה אני אומר לכם. הישראלים האלה ממש מגניבים והמדינה הזו, כאילו, חבל על הזמן, מה זה יפה. אז תקשיבו איך זה היה הטיול הזה, חבל על הזמן, זה כאילו, הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים.

זה התחיל בהגעה לאוניברסיטה בשלוש פאקינג לפנות בוקר. ניסיתי בכוונה לא ללכת לישון כדי שאני ארדם בטיסה, אז העברתי את הלילה בגלגול ג'ויינטים וסקס עם החברה שלי ונשבענו אמונים שלא נבגוד האחד בשני במהלך העשרה ימים האלה. משם נסענו לשדה התעופה וטסנו 11 שעות ברציפות. לא הצלחתי לישון כי היו איתי בקבוצה כמה כוסיות שלא הייתי יכול להוריד את העיניים מהן. עם אחת מהן הייתי בשירותים של המטוס. הרגשתי חרא שבגדתי בחברה שלי, אבל לא חשבתי על זה יותר מדי כי כל הזמן ילדים קטנים של דוסים הסתובבו סביבי ואמרו לי שלום. כבר אז ידעתי שאני מאוהב בחברים החדשים שלי מארץ הקודש והחלטתי להשקיע את כל כולי לחוויה הרוחנית שעמדה מולי. גם כוסית נוספת שעמדה מולי, איזה מישהי שחזרה אחרי כמה חודשים ממכירת תמונות בארצות הברית, עשתה לי את הטיסה. היא סיפרה לי שהיא עבדה בכל מיני דוכנים של מכירת מתנות בחג המולד וחוזרת עכשיו בשביל ללמוד, אבל היא לא ממש מוצאת את עצמה. צחקתי לעצמי, שהיא בת 23 ועדיין מחפשת את עצמה ואני בגיל שלה כבר בטח אעשה את המיליון הראשון שלי.

נחתנו וישר נסענו לתל אביב. התפלאתי לראות את הכבישים והבניינים הגבוהים ולא ראיתי אפילו גמל אחד. הגענו לכיכר רבין ולא הבנתי למה המדריך טיולים שלנו כל כך נרגש מאיזה מישהו שמת שהייתי בגיל 8 וכולם הסתכלו עלינו ולא הבינו למה אנחנו מצטלמים ליד האנדרטה עם האבנים וכל מיני קירות עם גרפיטי לא ברור.

משם המשכנו ליפו וראיתי בפעם הראשונה שלי ערבים ולא פחדתי. הם לא נראו לי כאלה מסוכנים ודווקא ניסו למכור לנו נרגילות במחירי מציאה של 400 שקל. בחישוב מהיר זה בערך 100$ אז קניתי לכל המשפחה. רק אחרי זה, שהמדריך הישראלי אמר לי שעבדו עליי, התבאסתי ואז הבנתי שהישראליים אוהבים להגיד הכל בפרצוף ולא אכפת להם מהרגשות האחד של השני, העיקר שהם צודקים. היה לי קשה לחשוב על כל זה יותר מדי כי כל הזמן היה ברקע רעש של צפירות וקללות מהכביש. נראה לי שזה איזה ספורט לאומי במדינה הזו כל הזמן להתעצבן.

אחרי זה נסענו לקיסריה והראו לנו איזה סרט משעמם על מה שהיה שם. אני בכלל התלהבתי מהים והשקיעה המהממת ומהבחורה שהייתי איתה בשירותים. יש הרבה שירותים ציבוריים בישראל. אחרי זה נסענו לאכסניה ברמות וישר הלכתי עם עוד כמה חבר'ה לבר כי אפשר לשתות כבר מגיל 18 במדינה הזו. אז שתיתי קצת בירה, וקצת וודקה וקצת הרבה יין ועוד קצת וודקה והשתכרתי חבל על הזמן. אה, כן, והייתי עם עוד איזה בחורה אחת ששכחתי את השם שלה כי הייתי מסטול לגמרי.

בבוקר למחרת טיילנו ברמת הגולן וממש התלהבתי. הישראליים האלה כבשו את כל זה ביומיים. בואנ'ה, גברים אמיתיים הישראליים האלה. כשהם רוצים משהו - הם יודעים איך לקחת את זה. ובואנ'ה, הם לקחו חתיכת אזור יפה ודשא נוח. ככה לפחות בחורה אחרת שהייתי איתה אמרה לי בזמן ששכבנו מאחורי אחד הג'יפים מהטיול ג'יפים שעשינו באזור.

טיילנו אחר כך בנהר הירדן ולא הבנתי למה הם קוראים לטיפה וחצי של מים נהר ולשלולית באמצע שום מקום הם קוראים ים, אבל אם זה עושה להם טוב, אז סבבה. אחרי זה הגיעו אלינו חבורה של שבעה חיילים וחיילות מהצנחנים. הבנות ישר הזילו ריר על החיילים ואני לא הייתי יכול להוריד את העיניים מהחיילות היפות האלה עם הנשק וחשבתי לעצמי כמה מטפורי זה יכול להיות בלילה כשאני אשכב עם אחת מהן. בסוף שכבתי עם שתיים מהן.

יום למחרת נסענו לצפת. הרגשתי מאד רוחני עם כל הנרות ובתי הכנסת העתיקים והרגשתי שייך למשהו הרבה יותר גדול ממני. שיתפתי את הרגשות שהציפו אותי עם החיילת השלישית והיא ממש התרגשה לראות מישהו מתלהב מהמדינה שלה ככה, אז היא מצצה לי.

בערב נסענו לאיזה הפנינג ענקי עם שירים ממש מוזרים בעברית, אבל כולם התחילו לרקוד במעגל, קדימה ואחורה, הצידה ולצד השני ואני חשבתי לעצמי שזה ריקוד ממש מוזר לעמוד במקום ולמחוא כפיים, אבל שיתפתי פעולה והצטרפתי לחבורה. מצידי רקדו שתי בנות מאוניברסיטה אחרת, ששמעתי עליה שכולן נותנות שם, אז הלכתי איתן אחרי זה לעשן נרגילה, לשתות עוד קצת בירה מהבר ומשם, איך לא, לשירותים.

בלילה שתינו המון מהוודקה שקניתי עם כמה חבר'ה ב-13 שקל. הישראליים צחקו עליי ואמרו לי שזאת חרא של וודקה ועדיף כבר לשתות אקונומיקה, אבל בקבוק וודקה שלם בפחות משלוש דולר עושה את אותה עבודה על בחורה כמו כוס מרטיני בעשרים וחמש שקל, אז לא הבנתי מה הבעיה. כמה מהבנות שהייתי איתם כבר הספיקו להיות עם איזה חייל או שניים והן סיפרו לי שאין על החיילים הישראליים שבאמת יודעים לעשות את העבודה, אז הייתי חייב לשכב איתן שוב פעם כדי להוכיח להן מי הגבר האמיתי.

יום למחרת כבר נסענו לירושלים וביקרנו במוזיאון יד ושם החדש. זה היה ממש מדהים לראות את המבנה העצום הזה ולראות בעיניים שלי לאן העם שלי שייך ולמה חשוב שתהיה מדינת ישראל. אפילו היו שם כמה בנות שממש התרגשו ובכו, אז ניצלתי את ההזדמנות ותמכתי בהן מאד. הן אחרי זה אמרו לי שזה היה הסקס הכי טוב שהיה להן.

במלון בירושלים לא הפסקנו להשתכר ופגשנו עוד סטודנטים וחיילים מקבוצות אחרות, אז היינו חייבים לגוון קצת בסקס. בשישי הלכנו לשוק מחנה יהודה וממש התלהבתי מכל הריחות והמטעמים שהיו שם. הפירות היו ממש זולים וטעימים ולא ברור לי איך הם עושים את הרוגלעך המדהים, הטעים והטרי הזה. גם סוף סוף אכלתי פלאפל ושווארמה אמיתיים, אבל החומוס עשה לי מלא פלוצים אחרי זה וגם הרוטב הכתום הזה (איזה מן שם זה אמבה) היה מוזר בטעם שלו. המיונז הנוזלי (לא הבנתי מה זה טחינה) היה ממש טעים ומילאתי את הלאפה איתו עד שזה נזל לי על החולצה. קניתי מהכל וכמובן קניתי מלא אלכוהול. עוד וודקה ב-13 שקל וגם כמה כיפות, מזוזות ופמוטים בשביל החוויה הרוחנית. בסוף השתמשתי בהם כדי להדליק אותם בחדר במלון כדי לחמם את האווירה בשביל איזו בחורה חדשה שהכרתי בשוק.

בשבת בבוקר הלכתי להתפלל בבוקר וממש התרגשתי. היו שם אנשים ממש נחמדים שכל הזמן רצו שנעלה לתורה. בהתחלה לא הבנתי מה הכוונה, אבל כשקראתי את המילים כולם ענו לי "יהיה שם ה' מבורך לעולם ועד" והרגשתי שייך למשהו מדהים ששייך לעם שלי. בחיים ההורים שלי לא יבינו (אבא שלי בכלל לא יהודי, אז אין על מה לדבר בכלל) את מה שעבר עליי שם.

ביום ראשון נסענו לים המלח ולא הבנתי מה כולם מתלהבים מלמרוח את עצמם בבוץ, אבל עשיתי את זה בכל זאת וממש התלהבתי לצוף על המים, זה אשכרה עבד. אבל לפעמים לא ואז נכנס לי מלא מלח לשפתיים. טיפ למי שמתכוון להגיע לפה: להתקלח היטב אחרי טבילה בים המלח (שוב פעם, זה לא ים זה אגם, אבל שיהיה,) כי אחרת זה שורף למטה אם אתה מזדיין ישר אחרי זה. תסמכו עליי, מניסיון.

בערב הגענו למאהל בדואי ובפעם הראשונה בחיים שלי ראיתי את מה שכולם בארצות הברית מדברים עליו: גמלים. אז רכבתי על אחד ואחרי זה גם על חמור קטן והיה ממש סבבה. שם גם גיליתי שהייתי יכול לקנות נרגילה במחיר הרבה יותר זול. ישנו כולנו במאהל אחד והיה ממש מגניב לשכב עם איזה אחת מבלי שאף אחד ירגיש מסביב. בבוקר היא אמרה לי שגם היא בעצמה לא הרגישה כלום, אבל על הזין שלי.

קמנו ביום שני בארבע בבוקר כדי לצעוד על איזה הר מסכן. כולם אמרו לנו שמצדה מסמלת את הסיפור של העם היהודי כולו ואני ממש לא הבנתי, כי האבנים למעלה ממש לא היו נוחות בשביל סקס. אבל הזריחה הייתה מדהימה וכולנו הצטלמנו בשבעים תנוחות וצילמנו את הזריחה כל כך הרבה פעמים עד שהתעוורנו.

לאחר מכן חזרנו לירושלים, עייפים ותשושים, אך אף פעם לא מתים בשביל איזה דרינק קטן או שתיים או בשביל איזה קוויקי. היינו בהר הרצל, ראינו מלא קברים, הצטלמנו עליהם בהתלהבות, רקדנו בערב את הריקודים הישראליים המוזרים, ביקרנו בעוד מוזיאונים, דיברנו על כמה זה כיף וחשוב להיות יהודי ולהמשיך את המסורת ובעיקר ישנו בכל הזדמנות שעלינו על האוטובוס.

ביום שלישי נסענו לאתר חפירות ארכיאולוגיות ואז הבנתי את הגאוניות הציונית: רק ישראלים יכולים לתת לתיירים לעשות בשבילם את העבודה (אנחנו חפרנו שם) ועוד לקרוא לזה חוויה תיירותית. אחרי זה הגענו לייקב באיזו עיר מוזרה בשם בית שמש, טעמנו יין וגבינה לבנה, קנינו את כל הייקב בערך אחרי זה ומאז הזיכרון שלי היה מעורפל. ביום רביעי עשינו עוד כמה קניות אחרונות בשביל המשפחה ונסענו משם לשדה התעופה, מרוצים, עייפים וחדורי זהות יהודית (בעיקר הבנות).

היינו הקבוצה הכי גדולה בארצות הברית שנסעה לארצות הברית: 101 סטודנטים וחזרנו 123 בספירה האחרונה שעשו הבנות כשהן הגיעו הביתה, לארצות הברית. עכשיו כולם רוצים שנמשיך ונהיה פעילים בארגונים יהודיים, שלא נתבולל ונגן על ישראל בכל הזדמנות שמישהו יורד עליה בחדשות. אני בכלל הייתי עסוק בלכעוס על החברה הנוצריה שלי ששכבה עם איזה מישהו בזמן שהייתי בישראל. הזונה.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות