מסעות מיסטר נורמל | ילד פעם שנייה

שקים כבדים על הכתפיים מקבעים את הרגליים בתוך הקרקע ומונעים מהן לקפץ. ודווקא עכשיו, עם הקמטים ושיער שמלבין טרם זמנו, וברך וגב שמראים אותות של שחיקה – יש אחריות שמתבקשת עם הגיל.

ילדים מטיילים בעולם. הפרשים של חמש שנים נתפשים כדור שלם. הם חוזרים ילדים, אחרי כל התפאורות שמרפדות את תהליך הפרידה. והתהליך לא מסתיים עם החותמת בדרכון. יש אנשים שמתחילים את גיל ההתבגרות שלהם דווקא כשהזמן אומר להם שנגמר, ועכשיו, להבדיל מהעבר, הילדוּת היא מודעת. החיפושים אחר שקט מסתגר, אחר שינויים במצבי הרוח ושקיקה לרוויה בלתי מסופקת – נעשים ממשיים כמו הפנים החדשות שצצות מול המראה.

ולמרות שברור שאין באמת גיל התבגרות, ושניסיון החיים משרטט את עצמו בתוך הנפש והחומות שמסביבה – עדיין יש את ילד שמצליח לפרוץ את האדם המבוגר (מדי), הבוגר (מדי), השקול והאחראי ושזה ששם את כולם לפניו. עכשיו יש ילד שדורש קצת יותר (מבלי לתת בחזרה), יודע וחושב רק על מה שחשוב לו, ושממש את הרצונות שלו ללא התנצלות. ילד שמסרב להשתנות בשביל אחרים ומתעקש על כך.

ואולי, רק אולי, זו לא רק תקופה. אולי יש דרך למצוא, לטוב ולרע שבעניין, את הדרך שמשלבת בין האדם הבוגר ובעל ניסיון החיים, המודעות והשיקולים הבריאים – לבין – האדם שפתאום בא לו לא להחליט עכשיו, שרוצה לנסות ולהתנסות בכל, שפורץ את הגבולות של עצמו ולפעמים (רק לפעמים) לא לוקח אחריות על אף אחד ואולי גם לא עצמו וזה בסדר. שום דבר לא יקרה.

לאן יובילו אותנו הנערים המתבגרים שמתפרצים מתוכנו? הרי הנזקים שלהם נותרים בתוך ארגז החול של הגדולים, גם אם הם (עדיין) לא בלתי הפיכים. יכול להיות שגם אלה יגיעו, וקיים סיכוי סביר שהם בכלל לא יוגדרו נזקים בסופו של דבר.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות