הוא והיא | איברי ההתאהבות

התמונה לקוחה מהאתר AllFunny
כשגברים מתאהבים עם הזין, נשים לא מבינות שהוא מחובר להם ללב. וכשנשים מתאהבות עם הלב, גברים לא מבינים שהוא מחובר להן לרחם. הוא והיא מדברים על מה שמצית את ההתאהבות, ומה שעלול לכבות אותה.

הוא: הלב שלי מחובר לי לזין

אני מודה: אני מוכן לעשות (כמעט) הכל בשביל סקס. אני מוכן להוריד את השערות מהחזה, לשנות את המלתחה שלי (ברור שאני אוהב ורוד), להציג ולשנות את האופי שלי (אני יודע שדווקא האדישות שלי מושכת אותך יותר), לבחור את העבודה המכניסה ביותר (גם אם זה אומר לעבוד 12 שעות ביום), להציג את הקוביות המרשימות ביותר בבטן (גם אם בא לי לרבוץ מול הטלוויזיה במקום ללכת לחדר כושר), לנהוג ברכב או באופנוע המרשימים ביותר (למרות שלא נשאר לי כסף לאוכל), ולעצב מחדש את הדירה שלי (וכן, גם בבלגאן מושקעת מחשבה). בין אם זה במודע ובין אם לא, המחשבה שעוברת בראשי היא התמורה המינית שאזכה לה בעבור ההתנהגות / הלבוש / הציוד שמקיף אותי, או שהוא חלק ממני.

אני לא מוצא סיבה להתנצל על זה או לשנות את זה. גם הבחור הרגיש והחמוד שיושב לידך בדייט, כן, זה עם המשקפיים שמצטט משפטים מספרים רומנטיים ומשחק אותה מקשיב למה שאת חושבת על איכות הסביבה – מריץ בעיניו כרגע סרט פורנו שלם, שאת הכוכבת הראשית בו. כבוד.

בעוד שאת חושבת על בעל פוטנציאלי ומבוסס כלכלית, אני חושב על מספרים מסוג אחר לגמרי. וכשאני נמצא במקום זה, אני עושה המון בעבורו: אני אזמין אותך לדרינק (מזל שהמציאו את הצ'ייסרים), אשלם את החשבון בדייט, אקנה מתנות, אזמין מקום בצימר רומנטי (ומשעמם) בצפון, ואקח אותך כל ערב מהעבודה גם אם זה עיקוף דרך חוצה שומרון וכביש המנהרות – אם אני אדע שזה יוביל לסקס. ככה אני. ככה כולנו. ואת יודעת את זה.

בין אם הסקס הזה יוביל לקשר רציני או למשהו חד פעמי – זה כבר תלוי בך ובאופן שבו תנהלי את העניינים. אני אומר לך את זה כבר הרבה פעמים, ואת לא מפנימה: הכוח נמצא בידיים שלך, אבל את בוחרת להתנהג כקורבן שצריך להגן על האינטרסים שלו, כאילו ועצם האקט המיני זה משהו בלתי נסבל עבורך ושאני צריך להקריב רבות על מנת לזכות בפרס המיוחל שרק אני נהנה ומרוויח ממנו (בכל שלב בקשר).

מה שאת מסרבת להבין (ולהסכים לו) בכל תוקף, הוא שאני מתאהב תמיד עם הלב, אבל אני מוצא סיבות טובות יותר להישאר כשאיברים נוספים לוקחים חלק בהתאהבות. כך זה בחיזור, כך זה במערכת היחסים וכך זה גם אחרי שכבר יש לך את הטבעת הנחשקת על האצבע. אני תמיד רוצה אותך, חושק בך ומפנטז על הרגע שאחזור הביתה ואוריד ממך את הבגדים. אני לא חזיר שמעניין אותו רק סקס, אלא אני גבר מאוהב שרוצה לעשות אהבה עם הבחורה שאני אוהב וחושק בה, ושאני מוכן לעשות הכל למענה.

אני מחפש אהבה שיש בה סקס. לצערי, נדמה, שאת מחפשת בעל שיפסיק לזיין לך את השכל ושיתחיל לדבר חתונה.


היא: נשים חושבות עם הרחם

כבר אמרת לי פעם שגברים לא חושבים עם הזין, אלא מונחים על-ידו, ואז חשבתי – מה מנחה אותי? מה מנחה נשים בכלל? ואני מודה: אני מונְחת-רחם. מקומם ככל שיהיה המשפט הזה, אבל אין מה לעשות שהשאיפה הזו נטמעה בי עוד מימי ילדותי. גם אם אהיה מדענית אטום, אתנדב שנה באמנסטי העולמית וזוכת פרס פוליצר ואספיק לעשות את כל זה לפני גיל שלושים – השאלה שישאלו מאחורי גבי (ומלפניי) – "נו, ואת נשואה?" ואם אני לא, רחמנא-ניצלן, אז ירחמו עליי ויגרמו לי להרגיש לא שלמה, כאילו ומשהו בי לא בסדר.

אז כן, אני מורידה שערות ברגליים ובמפשעה, למרות שזה לא נעים ("אנחנו מגדלות בשביל שעווה"). וכן, אני מוכנה גם להיראות כמו רבע עוף בשבילך (למרות שאני אטען שזה פשוט מרגיש נקי). אבל זה לא אומר שאני אוהבת שיתפסו אותי כאובייקט מיני, כי אז לא יתפסו אותי כרעיה (למרות שאם תעיז לומר, אני אגיד שזה משפיל אותי, כאישה). ואני אתן לך לשלם, גם אם אני מרוויחה יותר כי אני לא רוצה להבריח אותך ואת האגו השביר שלך (למרות שאני טוענת שזה בשביל שאני רוצה לראות אותך משקיע). ואני אעשה תואר בפילוסופיה ובספרות, למרות שאין לי מה לעשות עם זה, אבל שמעתי שהגברים בחוג להנדסה שווים ושאני מעלה את הערך שלי בשוק (גם יפה וגם משכילה).

גם אם לא אעלה את הנושא מיד, תדגדג לי השאלה של יחסינו לאן. אני אסיים קשר שנעים לי בו אבל אין בו עתיד, ואני אחשוב פעמיים אם לצאת אם מישהו שהוא לא חומר לנישואין. נשים רבות לא יודו בזה, אבל אין אחת שלא יצאה עם גבר ולא חשבה איך ייראה שם המשפחה שלו בצמוד לצמה הפרטי (עינב גורשורוביצוניץ – ממש לא). בא לי גבר רגיש אבל ישר עולה המחשבה אם הוא מספיק גבר בשבילי, האם הוא יעמוד בקשיים שהחיים יציבו בפנינו, והאם הוא יתבכיין בכל פעם שהוא יצטרך לקחת אחריות. ואם כבר גבר רגיש, איך הוא יהיה כאבא לילדים ("איזה חמוד שהוא בכה ב'נמו' עם האחיינים שלו"), ואני אקפיד להכיר את כל החברים שלך כמה שיותר מהר ואתחבב במהירות על אמא שלך (עוגן, מי אמר עוגן?) ואני אפילו אמצוץ נהדר ואסכים לאנאלי ועוד צלע – אם זה רק יוכיח לך כמה שאני שלך, ואפילו אהנה מזה (ב-רור!)

גם אני, שבאופן אישי לא בוער לי להתחתן ולהביא ילדים, המצאתי כבר את השוקו האולטימטיבי שהילדים העתידיים שלי יזכרו בו בערגה ויגידו שאין כמו השוקו של אמא, ואותו דבר לגבי השניצל והפירה. ואני, כמו כולן, לפעמים (ממש לפעמים) חושבת שאם לא התחתנתי וילדתי עד גיל 30, אז משהו בי דפוק, למרות שזו החברה שדפוקה. אני יודעת שאני נפלאה בדיוק כמו שאני: רווקה ומשוחררת, עד שיבוא מישהו שיעורר בי את החשק להיות נשואה, ואמא. רק חבל שאנחנו, כנשים, משתפות פעולה עם הציפייה הזו מאיתנו, עד שאנחנו לא מסוגלות באמת לשחרר וליהנות.
***
כל הפרקים | הוא והיא ב-ynet | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות