הוא והיא | לדעת לומר לא

התמונה לקוחה מהאתר PlanSpace
מכיוון שגברים לא מסוגלים להתמודד עם עימות מבלי להיכנס למשחקי משמעויות מבלבלים – הם נמנעים מלומר את המילה היחידה שנשים לא מסוגלות להתמודד איתה מבלי להיכנס למלחמה אבודה מראש: 'לא'.

הוא: כשאני (לא) אומר לא

זה לא נכון שרק נשים קולטות סימנים. וזה גם לא נכון שנשים קולטות את הסימנים הנכונים. גם גברים קולטים סימנים, כבר מההתחלה, בשלוש השניות שמתחילות את הדייט הראשון. כבר אז אנחנו (חושבים שאנחנו) יודעים בדיוק איך את במיטה, והאם את מדברת הרבה, והאם את משתמשת בבכי כדי להשיג את מה שאת רוצה, וכמה את לחוצת חתונה. אנחנו קולטים ומחליטים: זה הולך להיות משהו רציני, או שזה הולך להיות דייט משעמם, או שזה יהיה אחלה זיון ולא יותר מזה. ואנחנו נוהגים על-פי ההחלטה הזו, אבל נשים רבות לא מבינות את המסר. ואנחנו גם מכירים את הסימנים שלכן, כשאתן חושבות שאנחנו מתלהבים מדי אם התקשרנו בוקר למחרת, ואנחנו סתם מניאקים אם התקשרנו יומיים אחרי. ואנחנו צריכים להשקיע כל-כך הרבה כדי להרשים אתכן, כך שפגישה פשוטה עלולה להצהיר שלא אכפת לי מספיק ופגישה מושקעת עלולה להוציא ממך את פעמוני החתונה. אנחנו פשוט מוותרים מראש.

אז את בטח שואלת את עצמך כעת – "אז מה הבעיה פשוט להגיד ולא לשחק משחקים. פשוט לומר שאתה לא מתכוון להתקשר מחר בבוקר, או פשוט להיות גבר מספיק ולהגיד שבא לך רק סקס, או שפשוט תסייפ את הערב בכבוד, ואל תזרוק מחמאות שיגרמו לי לחשוב עם פרפרים?" ואני אענה על השאלה הזו: בדיוק כפי שנשים למדו שדווקא הגברים שמושכים בכוח בחזיות הם אלה שאוהבים אותך ואת צריכה רק לעזור להם קצת להבין – כך גברים למדו (בעיקר מאמא שלהם) שאסור לומר לנשים 'לא.' אפשר לעשות הכל, רק לא לומר את המילה היחידה שנשים לא מסוגלות לשמוע: 'לא.'

זו הסיבה שנשים חושבות שגברים תמיד מוכנים לסקס. זה לא נכון, הם פשוט לא מוכנים להתמודד עם הפרצוף ההמום שלכן כשהם יעיזו לומר שהם עייפים או שבא לכם לראות את המשחק. וכשנגיד שלא מתאים לנו להמשיך בקשר – אתן פגועות עד עמקי נשמתכן, כאילו והעובדה שהכנתן לנו ארוחת-בוקר מושקעת צריכה להעלים את גורמי המשיכה שלא קיימים בינינו. וכשנגיד שאנחנו לא נתקשר מחר – אתן לא תבינו מה לא בסדר אתכן. במקרה הטוב – תבקשו מכל החברות שלכן שיצדיקו עד כמה שאנחנו דפוקים שאנחנו לא רואים כמה נהדרות אתן, ובמקרה הגרוע - תבקשו מאיתנו ניתוח מעמיק (וחופר) של האופי שלכן, אל תוך הלילה, ואז תבכו, ואז נחבק, ואתן תתקרבו לנשיקה, ואז לא תבינו איך זה שלמרות ששכבנו – אנחנו עדיין יוצאים ולא חוזרים.

את חייבת ללמוד (ואולי זה צריך להתחיל אצל אבא שלך) שמותר (ולפעמים רצוי) לומר לך לא. ברגע שלא ימות העולם ברגע שתחווי סוג של דחייה, יש סיכוי שאני אתחיל לומר את מה שאני רוצה בדיוק.


היא: כשאתה (אולי) אומר אולי

באופן מפתיע, המילה הכי שנואה עלי בשפה העברית ,היא לא המילה "לא" היא דווקא המילה "אולי".
נשים מחפשות סימנים בכל דבר: באינטונציה, במחווה, בתזמון. דווקא בגלל זה חוסר ודאות הוא האויב הכי גדול שלנו. מי מאיתנו לא מצאה את עצמה בטלפון עם החברה הכי טובה, מחליפה רשמים על הדייט האחרון, ניתוח אין סופי וחסר פואנטה, על מה הוא אמר ומה את ענית, על איך זה נאמר, ובאיזה אופן, איך הסתיימה הפגישה ומה נאמר בסופה.

מעצבן אותי שאתה יודע את זה ומנצל זאת. אתה יודע שכל עוד לא תניח את האמת הגלויה על השולחן, אני אאמין שהכן המיוחל עוד יגיע. ובכל זאת, אתה משאיר סימן שאלה ענק תלוי מתוך מודעות מלאה להימנע מעימות והתעלמות טוטאלית.

לא פעם שמעתי גברים שטוענים שהכל היה מצוין אם רק לא היו משחקים, אם הכל היה נאמר באופן גלוי וללא משמעויות נסתרות. באמת? הרי שנינו יודעים שזו לא האמת, לא שלי ובטח לא בשלך. אתה מת על המשחקים האלה כל עוד הם מאפשרים לך להימנע מעימות. שְׁיקום הגבר שלא נהנה מהמשחק, שלא רוצה את כפל המשמעות, שלא צריך את תחושת המרדף והזכייה בפרס. שיקום עכשיו הגבר הזה מולי ויגיד: אני רוצה שתגידי שאת מפנטזת עלי מהשנייה שראית אותי וכל מה שאת יכולה לחשוב עליו זה איך אני מטיח אותך בקיר, ואחרי שאני אומַר את זה ונזדיין, הוא גם יתקשר בבוקר שאחרי. שיקום הגבר הזה שיגיד, זה לא אני זו את, את פשוט לא האחת, אבל הסקס מעולה ואני אשמח אם תישארי רק בשביל זה.

אולי מתוך נקמה, אך יותר סביר שמתוך גחמה, היפוך התפקידים קורה דווקא בתוך מערכת יחסים, דווקא כשזה בטוח, אנחנו אלו שמפסיקות להיות ברורות. אנחנו אוגרות, לא מתוך כוונה להתפוצץ, אלא מתוך כוונה מלאה להבליג. אנחנו משאירות שביל פירורים שכולל מבטים זועמים, הערות עוקצניות, משיכות כתף, שתיקות זועמות. אני באמת ובתמים מאמינה, שמתוך היכרות אמיתית, אתה תראה את הסימנים ותבקש להסדיר את העניינים. אבל אתה לא. אתה עקבי גם כאן ושוב נמנע מעימות בכל מחיר. כך שאם אני שותקת, אולי זה יעבור עוד שעה. אם אני מפנה לך את הגב במיטה, כנראה שאני עייפה. אם לא בא לי לבא להורים שלך השבת זה לא חס וחלילה קשור לאמא שלך (הקדושה), אני בטח במחזור. אם אני תוקעת מבט, כנראה שאי מהורהרת. בקיצור שום דבר ששינה טובה לא תפתור.

הרי זה כל כך פשוט לפייס אותי. כל כך קל להעביר את הערב אחרת. כל מה שצריך לשאול הוא – "האם הכל בסדר?" אבל אתה מפחד לערער את הספינה ויותר מזה אתה פוחד לשמוע את התשובה. ואתה באמת מאמין שחוסר יחס הוא פתרון. אתה מתעלם ואני צוברת.

כולנו חוטאים בחוסר כנות והכי קל זה להגיד שמעולם לא למדתי את שפת הסימנים ואני כבר מבוגר/ת מדי ללמוד, אבל האמת שכולנו דוברים את השפה אבל, זה פשוט קל יותר להתעלם מלהתעמת.
***
כל הפרקים | הוא והיא ב-ynet | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות