מסעות מיסטר נורמל | גרינגו

אני מדבר יותר עם הידיים והבעות הפנים. ואני מבקש יותר עזרה כי אני לא מכיר מקומות או מילים. אני מנסה ללמוד שַׂפה כשהאחרים כבר מדברים אותה שוטף, ומהר, ועם ניבים וסלנג מקומי. אני מתרגל מה לומר בכל-פעם שאני הולך למקום חדש, ומופתע בכל-פעם מחדש שאנשים לא מדברים כמו שכתוב בספר. ואני מתרגז על עצמי על טעויות, ואני צוחק על עצמי על איך שהמילה נשמעת מתוכי, ואני מתרגל איך לגלגל את הרררררריייייישששש, ואני אפילו מצליח לכעוס בשפה שעדיין נשמעת לי מוזר בתוך הראש. אני נולד מחדש.

כך בדיוק (אני חושב) שמרגיש תינוק, ילד רך, שמנסה ללמוד עולם שכּל הטעמים והקולות והמנהגים – חדשים לו. ילד, שהצורך הטבעי שלו הוא להתקרב, גם אם הוא לא יודע בדיוק מה לומר. ילד שמנסה להרשים בהישג חדש שמקרב אותו קצת לתוך מעגל שהוא עדיין מתוודע לגבולותיו. ילד, שבכלל לא יודע שהוא ילד, עד שמישהו אחר מבהיר לו זאת.

מדינות מרכז ודרום אמריקה לא מאופיינות במהגרים כמו שמדינות צפון-אמריקה מורגלות. כאן אנשים לא מנסים להיכנס, אלא דווקא לצאת ולראות אם מה שמשודר בטלוויזיה באמת קיים בעולם האמיתי, שבכלל התנער ושכח מהם. כאן, כל זר הוא באמת זר, כזה שמרוחק מסודות מענגים וקסומים שחבויים בתוך המקומיים. כאן, כל זר הוא גרינגו (כינוי בכל משמעות שלילית לצפון אמריקאיים). ולמרות שהם יציעו חיבוק לכולם, יש להם חיוך מבין על הפנים ששמור רק להם. יש להם ידיעה בעיניים שלא קיימת בשום-מקום אחר והם לא משתפים בה את האחרים, אלה שזנחו אותם ורימו אותם ובגדו באמונם, ובתמימותם.

כאן, כל זר הוא לא זה שלא יודע את השפה, אלא הוא זה שלא יודע לגלגל לשון בחופשיות שמרעידה את הפה בכל מילה מחדש. זר הוא זה שלא יודע להקפיץ את ישבנו, למעלה ולמטה, כל לחי בנפרד, ולצדדים. זר הוא זה שלא מחייך בכל פינת-רחוב או בית-קפה מאולתר בתוך בתי מגורים. זר הוא זה שלא יודע לחבק את הטוב, בכל רגע נתון, גם כשעין רגילה תחשוב שבאמת לא טוב. זר הוא זה שמדבר עם הפה ולא עם העיניים.

זר הוא זה שימשיך לחפש ללמוד את השפה הזו באמצעות ספרים.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות