מסעות מיסטר נורמל | טרמינל שלוש

אני תמיד שוכח כמה מנוכר נראה הטרמינל מהצד הזה של הארץ. כל-כך הרבה אהבה, התרגשות ושמחה שמורים ומאופקים אצל כל אחד מהנוכחים עד שהדלת תיפַּתח וייצא האדם או האנשים שרק להם שמורות כל הרגשות שמחכות להתפרץ החוצה. וגם אני שומר כמה כאלה. וגם אחרי שיצאתְ ונעלמתְ במהירות, עוד נשארו כאלה שנותרו מבעבעות בתוכי.

הגעתי מוקדם. תסריט התנגן לו בין אוזניי בפס קול שחש את כל מה שמתחולל בתוכי עכשיו, כל מה שמתחולל בתוכי בחודשים האחרונים וכל מה שאני עדיין לא מעכל שבכלל מתחולל. ואני חושב על העבר, אני חושב על מי שאני היום ואם אני בכלל ראוי. חושב האם אני יכול לבחור שהכל באמת יהיה אחרת מהרגע שדלת ההזזה תפַסֶק את זרועותיה לצדדים ותשלח אותךְ אליי.

ולִבי נצבט כשאנשים בודדים יוצאים לכיוון הטרמינל, מחפשים בעיניים מישהו מוכּר למרות שהם יודעים שאף אחד לא מחכה. והאם את מחכה בשבילי, למרות שְאת זו שחוזרת? האם תהיה לך הסבלנות, הרצון, הזמן, היכולת והבחירה ללוות אותי בחלומות שאני מחפש להגשים ובפסגות שאני לא מוכן לוותר לכבוש? ואני תוהה על איך את נראית ומה את לובשת ומבִין שלא שכחתי אף פעם איך החיוך שלך נראה. אני שוב חודר לתוך עינייך הגדולות במוחי, שוקע בתוך החיוך התמידי שהן משדרות, יחד עם מיליוני תהיות ופחדים, כאב וערגה, אהבה ואמונה שאת מסרבת להכיר בה לגבי עצמך. אני שוב חודר לתוך עינייך במוחי ויודע שמעוד כמה רגעים אני לא אצטרך לעשות זאת יותר בדמיוני.

שובל של אנשים, חיבוקים, בלונים, פרחים, שלטים, חיוכים, דמעות, געגועים שעוד לא מספיקים להבין שתפקידם הסתיים, ואַת עדיין לא כאן. וככל שהזמן מתארך, אני מבין שגם אני התגעגעתי. פשוט פחדתי להודות בכך שוב.

ולפתע הדלת נפתחת אחרת. יש בה משהו נמהר שמשַלֶח אותך אל גל של אנשים. ופתאום את נראית קטנה יותר, מבוהלת וחוששת, כזו שמנסה להסתיר את כל הפחד הזה בחיוך מנצח. ואני רוצה לרוץ אלייך, להציל אותך כמעט, לעמוד מולך לרגע, לוודא שזו באמת את מולי, ולומר לך שמותר. שאת יכולה להרשות לעצמך לפחד כמה שאת רוצה, שיש לך את כל הזמן שבעולם לתהות, ללמוד, לבחון, לנסות ולנסות מחדש. כי אני כאן, לא הולך לשום מקום. אבל לא הצלחתי למצוא את המילים.

בסוף את זו שהפתעת אותי, רצת אליי בריצה קלילה וזהירה, חיבקת אותי והשענת את ראשך על החזה שלי, כאילו ואת זו שמרגיעה אותי כעת, מאשרת לי שמותר לפחד, עונה לי על כל השאלות בשתיקה רגעית של חסד ומעלימה בחיוך ונשיקה ממכרת את כל מה שחשבתי עליו. ברוכה הבאה הביתה.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות