מסעות מיסטר נורמל | פרידה מעיר, ולא רק

הוי, ניו-יורק, ניו-יורק. שוב אנחנו עומדים כאן בסימן פרידה. ואני ואת עברנו הרבה יחד, את הרי יודעת. ותמיד יש תחושה של סוף, אבל הפעם נדמה שיש כאן פרידה אחרת, סופית יותר. ואולי אני עוד אבוא לבקר, כפי שעשיתי פעמים רבות בעבר, אבל נדמה ששנינו יודעים שזה כבר יהיה אחרת. יש משהו בפרידה הזו שמחדירה לתוכי תחושה של עצבות, אך עם זאת, היא מלווה גם בתחושה של השלמה. שכך זה אמור להסתיים.

רצתי בין רכבות ובין צמתים סואנים כדי להספיק להגיע למקום האהוב עלינו. בכל פעם שאני מגיע לבקר אותך, אני חייב לבקר במקום הזה, על הגבול המערבי של ברוקלין, ממש מתחת לגשר, משם ניתן להשקיף על יופייך המרשים, לעצור לרגע את כל המחשבות ולנשום עמוק באמת. וגם הפעם הגעתי. אבל היום רציתי לטעום שוב. פחדתי שזו תהיה הפעם האחרונה באמת ורציתי שצורתך היפה תיזכר היטב במוחי על כל הדברים הטובים שאת יודעת להציע. שאני אדע שאני חוזר למקום שממנו באתי ממקום של השלמה ולא ממקום של החמצה. ובאמת אני שלם עם הפרידה הזו בינינו, למרות שהיא עצובה לי. כי אני יודעת שאת מבינה שאיתך כל מה שאני עובר בשנים האחרונות התחיל, ואת יודעת שאני חייב להמשיך הלאה, אל המקומות הטובים שיצרתי לעצמי.

ובביקור האחרון הזה שלי, הכל הרגיש לי פרידה. נפרדתי מהחיפושים אחַר היֶצר. אני נפרד מההליכות האינסופיות שרחובותייך מאפשרות כדי להכריח את עצמי ללכת לאיבוד. מצאתי את עצמי וגיליתי שיש לי עוד הרבה לגלות, אבל אחרת. הבנתי שאין צורך להסתתר ולכסות כדי להשיג את מה שאני רוצה. וזו המהות שלך, הרי. כל-כך הרבה מסכות מסתובבות ברחובותייך והן יוצרות ריחוק וניכור שלא דרוש לי יותר. אין לי יותר ממה להתחבא בתוך המון של מתחבאים. אני נפרד מהצורך להרגיש רק באמצעות צריכה. אני יכול גם בלי ואני לא זקוק לכל הדברים שיאשרו לי שאני טוב וגדול ויפה. לא רק את גדולה מהחיים ומרגשת יותר. עכשיו גם אני. וזה מדהים. אבל אין מקום בך לשני ענקים כמונו. וכן, ניו-יורק, אני נפרד ממך. אני זקוק למקומות חדשים ומסקרנים. אני רוצה לחקור אותם ולגלות מה שיש להם להציע לי. טיילתי ברחבי העולם ולא ראיתי כלום, ובכל-זאת תמיד מצאתי את מקומי אצלך. עכשיו הזמן ללכת ולא רק למצוא את העיר שמכילה אותי, אלא להשקיע בעיר בתוכי.

הפרידה ממך היא גם ויתור של אנשים קרובים אליי לטובתך. אני יודע שאת לוקחת אותם ממני ושתחבקי אותם כפי שחיבקת אותי. תצרי להם חברים חדשים שלא רק מתכסים, תהפכי אותם למיוחדים ולא רק לבודדים בתוך המון סואן, ותשמרי עליהם ברחובותייך החשוכים ובלילות עצובים. תשַׂמחי אותם בהפתעות קטנות, כפי שהיית עושה לי ומעלה חיוך על פניי, מבשרת לי שהחיים מלאים בדברים לא צפויים ומותר לקבל גם אותם מבלי לחפש משמעות בכל-דבר. תוכיחי להם שהם חזקים, אפילו יותר ממך, ושהם מסוגלים לעבור את כל המכשולים שהמציאות שמוכלת בתוכך יוצרת. תַראי להם, כפי שהראית לי, שאת לא רק אוסף של בניינים וחוקים ואטומים בודדים. תארים להם את מה שאת מרשה לעצמך להראות לי בכל פעם שאני חושב שאת הדוגמא לכך שעולמנו קרב לקיצו.

הפרידה ממך, ניו יורק, היא טובה, לשנינו. ובזכות היכולת להיפרד ממך, יש לי האפשרות להסתכל עלייך בעיניים ששונות מתייר שרודף אחר האטרקציה הבאה, אחת מיני רבות שאת יודעת להציע. אני יכול להביט בתוך לבך ועדיין לחייך, גם כשענן מכסה את בניינייך הגבוהים, גם כשהרכבת מזוהמת ורועשת, גם כשצפוף ויקר ועני ומכוער. את יפה, ניו-יורק. אל תתני לאף-אחד להגיד לך אחרת. צריך רק לדעת איך להסתכל. ואני מודה לך על כך שאפשרת לי זאת.

אני עוזב ניו-יורק. אני יודע שלא תחכי לי וזה בסדר. אם אני ארצה, אני אדע לחזור לבד, למקום המיוחד של שנינו.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות