מסעות מיסטר נורמל | בְּני היקר, שלום

אנחנו מגיעים לשלב הזה בחיים, של לדבר על להביא ילדים לעולם, מתוך מקום של השלַמה עם זה שאנחנו לא נהיה יותר במקום הראשון עם עצמנו ויהיה מישהו שיגיח אל אוויר העולם מתוך אהבה גדולה, ושיתפוס את המקום הזה במקומנו. ויש ילדים שמגיעים ממקום של עמידה בציפיות, הגדרת סטאטוס וסיבות אנוכיות אחרות, וכן, גם צורך אנושי שגדול מאתנו והוא חלק מהטבע האנושי בו אנו חיים. ואני עוד לא שם כרגע. דווקא עכשיו ולראשונה בחיי, כשכולם מְפנים קצת מקום מעצמם, אני עסוק בלשים את עצמי במקום הראשון. אין לי תשובה בשבילך מתי תגיע, אבל עובדה שאני כבר מתחיל לכתוב לך מכתבים, למרות שעדיין לא נוצרת.

יש לי חששות גדולים לגביך. החשש הגדול ביותר הוא שאני לא אדע להיות אבא, ממש כך. לא היה לי ממי ללמוד. ונכון, אני משיל מעליי, בשלבים ושכבות דואבות, את הכעס והכאב והאכזבה ששמורים אצלי, אך אינני מצליח לתאר לעצמי איך אוכל להיות עבורך משהו שלא היה בעבורי. אין לי אפילו דוגמא שלילית כדי לרְצות ולהיות אחר ממנה.

ואני חושש מאד לקנא לך. עצוב לי להודות, שמתוך הרצון למלא לך בחיים את כל מה שלא היה לי – אני אקנא בדברים שאעניק לך, במקומות שאקח אותך והלקחים שאלמד אותך. אקנא בך על ילדות שלא הייתה לי מעולם. ואני מרגיש שזה לא הוגן להביא אותך לעולם עם כזה עול, כשכל מה שאני עושה בחיי זה להוריד מעצמי את שלי.

אני רוצה להעניק לך הכל, ללמד אותך מניסיוני, להפוך אותך לגבר מאושר, מסופק ומלומד, כזה שיידע לדאוג לעצמו אבל יתנהל בחייו עם הידיעה שאם חס וחלילה תיפול – יהיה מי שיַרים אותך. אני רוצה שתגדל להיות אהוב ואוהב ושתתרחק מבחירות בודדות ומחרטות נצחיות. אני רוצה שלא תהיה אני, כדי שאדע שזה מסתיים כאן, אצלי, ומעכשיו זה יהיה בסדר.

ואני יודע דבר אחד בוודאות. אני אוהב אותך כבר מעכשיו. אבל קודם כל אני, רק עוד קצת. אחרי זה אני שלך, כמו שצריך להיות באמת.

אוהב, אבא.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות