סיפורים ללא מנגינה | לריב עם הגלים

הרוע הוא כמו הים;
נראה כאילו ואין לו סוף,
בלתי ניתן לתפיסה באצבעות.
אבל את לא כולם,
את לא רק מביטה בו מהחוף,
את גם מנסה לשנות.

פושטת את הבגדים,
לא מפחדת להיכנס פנימה,
לנסות להבין קצת את הרוע.
כל האנשים שטובעים,
לא מסתכלים, כמוך, קדימה.
הם נותנים לעצמם לטבוע.


את מושיטה ידיים, את מושיטה רגליים
מבקשת מכל מי שיכול - שיחזיק,
מושכת בכוח, מעודדת בקול.
מחפשת קצת תקווה, מביטה לשמיים,
דורשת עוד עזרה להזעיק,
יודעת כבר שאי אפשר להציל את הכל.

אך לפחות את שומרת
שבחוף שלך אף אחד לא ייכנס למעמקים,
את לא נותנת לרוע להשתלט.
ולמי שלא אכפת לו, את אומרת -
שמותר להיכנס רק עד המים הרדודים,
ואם לא, הוא יתחרט.

ואני מסתכל בך פשוט בהערצה,
אני מסתכל ולא מאמין,
איך אפשר בכל פעם להיות חזקים.
ולמרות שאת מחפשת כוח לעוד ריצה,
נראה שאף פעם אני לא אבין,
איך את לא מפחדת לריב עם הגלים.
***
כל הפרקים | הורדת המהדורה המלאה להדפסה | הקדישו שיר למישהו קרוב | תגובות, הערות והצעות