סיפורים ללא מנגינה | רכבת לילה

היא נוסעת לה בדרך כה חשוכה,
בדרך ארוכה שלא ידוע סופה
מביטה קדימה, מנסה למצוא קצת שמחה
דוחפת את כולם למרות שאת דיי עייפה.
את רכבת כבר גדולה, יש שיאמרו מתקדמת
כבר נוסעים רבים ביקרו בתוכך.
ואת יודעת שיש תחנה אחת בסוף הדרך המפותלת
שיהיה שם עוד קטר שאלייך יחייך.


נוסעת לך לאן שהפסים מובילים
פוגשת את מי שיד המקרה מכתיבה.
שמעת פעם שאמר אחד הנוסעים
שזה מאד נחמד יהיה למצוא אהבה.
והתחנה הסופית, נראה שאף פעם היא לא מגיעה
למרות שאת מרגישה שאליה את מתקרבת.
אבל את מפחדת ממה שהיא מביאה
שמעת שבתחנה הסופית את תהיי מאוהבת.

זו תחנה סופית אבל יש בה הכל
אהבה, דמעות, שמחה ועצב.
זו תחנה שלא נותנת להסתכל על אתמול
היא זו המכתיבה את הקצב.
והקטר שיחכה שם, את יודעת שהוא יישא את כולך
יעזור לך לסחוב את כל קרונות החיים הכבדים.
אבל את לא יודעת אם הוא האחד בשבילך
אם הוא יישאר גם כשהפסים לא יהיו ישרים.

אז בינתיים את דוהרת, אך במהירות מתונה
לא ממהרת להגיע לתחנה האחרונה.
יודעת שאם תגיעי, לא תהיה דרך חזרה
ואת רוצה להיות בטוחה בכזו מן בחירה.
ממשיכה לסחוב קרונות של חלודה
עד שתגיעי אל אותה עיר חוף
כי רק שתגיעי באמת, תרשי לעצמך להיות אבודה
תרשי לעצמך ללכת עד הסוף.
***
כל הפרקים | הורדת המהדורה המלאה להדפסה | הקדישו שיר למישהו קרוב | תגובות, הערות והצעות