מסעות מיסטר נורמל | סליחה אחרונה

תפאורות המסע השקיטו במעט את הכעס, והן סייעו בקבלת ההחלטה לסלוח לו. לא משנה מהן הסיבות, הנסיבות וההיסטוריה הכואבת וגם אם הוא זה שהיה צריך להילחם ללא קשר לכלום, ההחלטה לסלוח התקבלה. אך בין הבחירה לבין המעשה – לקח זמן, וגם הצטברו להם עלבונות וכעסים חדשים. אך השבוע הייתה שיחת טלפון.

אין ספק היכן החילה הביצה והיכן נמצאת כעת התרנגולת. אחרי שהותיר אחריו חורבות ופצעים שלא הגלידו באמת, יש מקום להתנחם בתוצאה הסופית שהגדירה את מי שאני כיום. ריח גדול של החמצה נישא סביב כל הכעס והעלבון וסביב תוצאות העזיבה שעדיין נוכחות ועוצמתיות מתמיד. הזיכרונות המעטים שנותרו ושמעיזים לצאת מתוך אפילת הנשייה – מצליחים להכאיב עד היום, שני עשורים וחצי מאז לכתו.

האבדן הוא לא רק באדם. למרות השכנועים המשכנעים שאפשר בלעדיו, דווקא הילד שהחליט להתעורר כעת זועק ומסביר שאפשר כעת גם בלי הכעס, הטינה והאנרגיה המבוזבזת על כלום. זיכרונות מעורפלים והחלטות שנבעו מרצון לרַצות – הובילו לבחירות בדרכים שקשה לצאת מהן ללא סימני התלאות. הבחירה לסלוח, למרות מרחק הזמן, מכיוון שהיא לא נועדה בעבורו. הגיע הזמן להניח את הספר הזה בצד, יחד עם המקום שהוא תופס בחסרונו. הציפיות מעולן לא היו גבוהות, ולכן האכזבות נראות מיותרות מתמיד כעת.

אני מאמין שאם סולחים, זה לא אומר בהכרח שהעונש מתבטל. הסליחה וקבלת הסליחה באה ממקום של קבלת והבנת הצער של האחר, אך זה לא מבטל את ההשלכות והאחריות של המעשה עצמו. סלחתי. אין לי כעס עליו ואני מנסה להמשיך הלאה. אבל ההשלכות של שני עשורים חובטים עדיין בשנינו, וייקח זמן עד שייעלמו. קיים אף סיכוי סביר שהן לא ייעלמו לעולם.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות