מסעות מיסטר נורמל | קרוב - רחוק

לא היה ניתן לפספס זאת היום. התחושה חדרה לתוכם של האיברים הפנימיים שניסו למלא את החלל שהבטן יצרה מתוכה. הגעגועים הממשיים היו חדשים ומורגשים, ולא ניתן היה להתחמק מהם. אחת מספרת על זוגיות ועל העננים שהיא מרחפת מעליהם. אחרת סיימה קשר משמעותי ושלמה לראשונה עם ההתרחקות. נוספת מספרת לי שהיא כבר לא אבודה, ושעכשיו היא צריכה להתחיל ליצור. חבר סיפר שהוא החליט ללכת עד הסוף עם מה שהוא מרגיש בבטן כבר שנים. אחר ממתין לילד הראשון בחייו, שלו.

כולם מספרים, מאפשרים להרגיש קרוב, למרות שהכול מנציח כמה שרחוק. למרות שהמרחק של האצבעות מהטלפון – נותר קרוב מתמיד, המרחק של ידיים מחבקות ועיניים מבינות וחיוך שמרכך קשיים – גדֵל והולך. כל החיבוקים המתלהבים והמילים הנרגשות – הלב נותר לבד, מעבֶר לאוקיינוסים, ויבשות ותרבויות.

הם שואלים, רוצים להרגיש קרוב, ושואלים מתי זה יהיה קרוב באמת. וכשנשאר השקט הזה באוויר, שאומר שלמרות המילים המחבקות, אין ידיים שבאמת מרגישות, והן מנציחות את החוסר שמתגבר ככל שהזמן עובר. ואיך שהזמן טס... טוב, אז תמשיך לעדכן. כן, ותמסור דש. וחיבוקים, ונשיקות, ואני אוהב המון. כן, אני יודע שכבר אמרתי. פשוט, כל מה שיש לי עכשיו זה רק מילים.

ובצד, בערימה קטנה בצד החדר, נשמרים להם חיבוקים מחממים ונשיקות מתלהבות. נאגרות להן כתפיים תומכות ועיניים מקשיבות. נאספים חיוכים נרגשים ושתיקות של הזדהות. ונותרות תקוות שעדיין יהיה לי לחלק את כל אלה, כשאשוב.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות