הוא והיא | פמיניזם ונקמנות

התמונה לקוחה מהאתר DeviantArt
נשים החליפו את השוביניזם בשוביניזם נשי ויצאו מופסדות: גם ללא שוויון אמיתי וגם שיח עם גברים שנמצאים תמיד במצב מפוחד. ובשביל מה? רק בשביל להתגעגע לימים שבהם הייתה הפרדה מגדרית ומינית ברורה יותר?

הוא: פמיניזם נקמני

פמיניזם נועד להאדיר ולהשוות את כוחן של נשים, אך לא מדובר בכוח פיסי, שאי-אפשר לקבל רק בגלל שסבתא שלך החליטה לשרוף חזיות. ובכלל, גם אם את יכולה לבד להחליף את הגלגל וגם אם את מסתדרת לבד עם הדלת – פמיניזם לא נועד "להחזיר" לעַם הגברי על שנים של דיכוי פרימיטיבי, אלא נועד ליצור שיח שיעלים את התכתיבים הלא הוגנים לשני המגדרים. אני לא אשם על זה שיש לי זין ושסב-סבא שלי החליט שלא מגיע לךְ להצביע בבחירות. אם תפסיקי לדחות כל מחווה של חיזור, תפסיקי לפעול מול גברים מתוך עיקרון של "מגיע לו, שיעבוד קשה קצת, לא קרה כלום," ואם תצאי מנקודת הנחה שגם את צריכה "לחנך" את הגבר שלך – אולי יהיה לנו על מה לדבר בכל הקשור לשוויון. העברתן את כל הלחץ שהיה עליכן לכיוונם של הגברים, ונותרתן בלי כלום: גם בלי שוויון וגם עם גברים מתוסכלים שמתנהגים כמותכן מתוך חרדה אינסופית.

"שאני אשטוף כלים?" את זורקת לבעלך. כן, תשטפי כלים. אבל לא בגלל שאת האישה, אלא בגלל שאת חוזרת הביתה מוקדם יותר. ואם זה הפוך – אז שבעלך ישטוף כלים. לא הכל מגיע ממניעים שבהם למי שיש את האיבר שבולט יותר החוצה כך הוא גם שולט יותר על הכל. לך מותר להפשיט אותי במבט, לסתור לי בחופשיות ולצבוט לי בישבן – אבל אם בא לי דוגי אז אני חזיר שאוהב לשלוט בנשים. במקום לעבוד יחד, הפכת את היוצרות למצב של שוביניזם נשי וחבל. ככה נותר המקום רק של הציניות והבריחה מרומנטיקה וניהול תקשורת בין נשים לגברים כנציגים של כל העם שלהם, כשבפועל מה שכולנו רוצים זה זוגיות שיש בה נוחות והרגשה טובה ושכל אחד מהצדדים עושה את הכל כדי שגם הצד השני ירגיש טוב.

הבעיה היא, שאת, ככה עם עצמך, לא באמת מאמינה בפמיניזם. מבחינתך, שהגבר ימשיך לממן, לשלם, להגן, לקחת אחריות, לפתוח דלתות ולהישאר לא מחובר לרגשות שלו. ככה, יהיה לכן אפשרות להמשיך להתלונן, כפי שאת יודעות נהדר, בזמן שאת מקפלות כביסה מול אופְּרה.


היא: פמיניסטיוּת בשקל

תודות לתנועת הפמניזם, אני חיה בתקופה של נשיות עוצמתית, שבה אני לא רק יכולה אלא מצופה להיות שווה. היום, כשכבר מותר לי להצביע ויש לי את היכולת לבחור (לפחות על הנייר) בין קריירה למשפחה, אני יכולה לטפס במעלה הסולם ולהתקדם בעבודה, אני תורמת שווה להכנסה בבית, אני יכולה להתחיל עם כל גבר בכל מקום ורשאית ליזום סקס מבלי להיחשב זולה.

אני כל כך שווה היום, שאני יודעת להחליף גלגל ואני גם יודעת לבדוק מים ושמן. אני מספיק חזקה לסחוב את הקניות מהמכולת ואין לי באמת בעיה להחליף מנורה בבית או לתקוע מסמר (אישה, לא נכה!) אני אפילו מסוגלת להרוג את התיקן שהחליט לבדוק את דירתי באמצע הלילה – בכוחות עצמי. כל זה טוב ויפה כשאני לבד ואני חיה רחוק מהציביליזציה. בפועל, מאחר ואני גרה בתל אביב, ולאחרונה גם יש גבר שגר איתי, למה לי? למה לי להתלכלך, להתאמץ, ולנסות להוכיח שאני יכולה לבד?

האמת היא שזה לא מעצלנות, זה אפילו לא מנוחות. דווקא היום, אלו הרגעים שאני באמת מרשה לעצמי להרגיש אישה. על אף שהרווחנו לא מעט מהמאבק והדרך עוד ארוכה להשגת שוויון אמיתי, איבדנו הרבה במהפכה המינית הזאת. התבלבלנו בצרכים וברצונות שלנו, שכחנו ששוויון לא אומר זהות וחפיפה, אלא הזכות לקבל יחס שווה, ללא דעות קדומות וללא משוא פנים.

אז כשסוף סוף פותחים לי את הדלת, שמזיזים לי כיסא, שסוחבים בשבילי את הקניות, כשמפוקקים לי את בקבוק השתייה - זה גורם לי לנדוד ולו לרגע לתקופה אחרת, בה אישה הייתה אישה וגבר היה גבר ולא היה צורך במשחקי כוחות של מי יותר חזק ולמי יש את המילה האחרונה ומי נצרך יותר. כי האמת שכולנו נצרכים כל אחד למשהו אחר.

אני קצת מרחמת היום על גברים, כי באמת אין להם מושג מה אנחנו רוצות: גבר חזק, גבר רגיש, עצמאות, תמיכה, לבד, ביחד, שוויון, ג'נטלמן, גבר גבר, חולצה ורודה, ג'ינס, חליפה, מגולח, שעיר. האמת שאני קצת מרחמת גם עלינו, אתן יודעות?
***
כל הפרקים | הוא והיא ב-ynet | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות