מסעות מיסטר נורמל | מכתב למלכת הגעגועים

אני כותב לךְ כי אני לא יכול להפסיק להתגעגע לגעגועים. בכל רגע נתון אני מרגיש שמשהו חסר לי, שאני כמהּ אליו ושעוד הר גבוה אחד ואני אגלה אותו ואוכל להיות בקרבתו. גם כשאני קרוב ונוכח – אני עדיין מתגעגע לדברים שאני לא יודע בכלל מהם, אבל אני יודע שאני חסר בלעדיהם.

אינני יודע אם אני רוצה להיפטר מהתחושה הזו. יש בה לעיתים מעלות, כשהיא מניעה אותי לעבוד קצת יותר קשה או גורצת לי לשאוף הרבה יותר גבוה. תחושת הגעגועים לדברים שאני לא יודע בכלל מהם – מובילה אותי לעשות הכל כדי לגלות אותם, להגיע אליהם ולהיות בקרבתם. כן, אני יודע שזה מוזר לחפש משהו לא ידוע, אבל אני מרגיש שרק כשאני מחפש – יש לי בכלל מטרה.

לקחתי איתי שתי מזוודות של בגדים ואלפי מזוודות של געגועים. אני מקווה למסור לך אותן כשניפגש. אני מקווה שאוכל למסור לך אותן רק אחרי שאבין לְמה בכלל אני מתגעגע. אני מפחד שניפגש, ושתכריחי אותי למסור לך אותן לפני שבכלל מצאתי מהם הדברים שחסרים לי כל-כך בחיי. אני מפחד שברגע שאני אפסיק להתגעגע אני פשוט אפסיק.

מלכת הגעגועים, אני יודע שהמזוודות הללו מכבידות עליי יותר מאשר הן מסייעות, אך המזוודות הללו הן כל מה שיש לי להציע, בעיקר לעצמי. ואם תיקחי ממני את המזוודות, כשניפגש, אני מקווה שתחושת החוסר שגעגועים יוצרים – תתמלא בתחושה אחרת, של ידיעה, ושל סיפוק. ואם לא אמצא את אשר אבקש, אנא השאירי בתוכי את הגעגועים לבית, למשפחה ולחברים, כדי שתמיד אדע, שגם אם אני לא מוצא ואבוד, שעדיין יש לי לאן לחזור.

מתוך: איש ללא צל / יוסי אבני-לוי
"ממה אני סובל?" שאל האיש בחרדה.
"מגעגועים," אמר הרופא. "געגועים קשים."
"עד כמה קשים?" כלא את נשימתו. הרופא משך בכתפיו וניקה את זגוגיות משקפיו.
"אני באמת מצטער, אלה געגועים מסוג רע במיוחד. כזה שאין לו מרפא," הוא נאנח.
"תגיד לי," הוא התכווץ. "אני חזק. אני רוצה לדעת."
הרופא הניח יד על שכמו. "אתה סובל מגעגועים למשהו שלא היה מעולם."
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות