מסעות מיסטר נורמל | נפש מכוערת

כיעור תמיד מתקשר אצלנו למשהו רע. אנחנו מזהים אותו כמכוער ומתרחקים כל עוד נפשנו בנו, כדי לא להידבק, כדי לא להבין כמה שאנחנו דומים לכל הכיעור הזה. אין אדם מכוער, אלא רק נפש שהיא כזו. ובדרך-כלל גם הנפש היא לא רעה, אלא מסכנה ואבודה, ומכוערת.

זה לא יאומן כמה שאנשים מכערים את עצמם. זה לא משנה אם אתה הכי קרוב לקוף שיכול להיות או דוגמן שיצא מקטלוג – את הכיעור שבתוכך אנשים יזהו מקילומטר. אנחנו מכים את עצמנו במחשבות שליליות, עד שהנפש שלנו נותרת חבולה וחבוטה במקום קטן בתוכנו, ומה שיוצא החוצה, מתוך הפה ומתוך העיניים – הוא המפלצת שהאבסנו אותה עד שהיא כבר יוצאת החוצה בנוכחות מרעידה.

אנשים מסתכלים על עצמם במראה ולא מתייחסים אליה כאובייקטיבית, שונאים את המקום שבו הם נמצאים בחיים, חושבים תמיד איפה לאחרים טוב יותר ומתרכזים רק במה שרע להם – ואחרי זה מצדיקים את כל ההתנהגות הזו בתגובות השליליות שהם מקבלים מהסביבה, מבלי להבין שהם אלה שיצרו אותה לעצמם. אנחנו מכוערים לא בגלל שיש לנו שיניים בולטות או אוזן גדולה או עיניים לא סימטריות. אנחנו מכוערים כי לא נותר משהו יפה בתוכנו להסתכל עליו.

וכששוטפים לנו את המוח על מה יפה ומה מושך ומה מגדיר אותך כאדם "באמת," אז אנחנו מסתכלים על עצמנו ושונאים אותנו יותר. שנאה היא המזון הממכר ביותר למפלצות שמשתוללות חופשי ושהורסות כל חלקה טובה. ויש מישהו שרוצה שנשנא את עצמנו כך, כדי שנקנה יותר ונוציא יותר כסף על כל דבר חיצוני שמגדיר אותנו, בעוד שנפש לא זקוקה למותגים, אלא לאנשים, לאנושיות.

ולמרות כל זאת, אנחנו לא מוותרים על הסיכוי, בדיוק כמו שאנחנו לא מוותרים על אהבה: אנחנו רוצים שאנשים יבחינו בנפש הקטנה הזו, שנותרה חבויה במקום נסתר בגופנו, ויתייחסו אליה. שאנשים יפרגנו לנו, שיאהבו אותנו, שידעו מה שמתחולל בתוכנו ושיאהבו למרות המפלצת שבועטת החוצה. ולעיתים מספיק רק אדם אחד, מילה טובה אחת, חיבוק אחד או מבט אוהד אחד – כדי לאהוב את עצמנו קצת יותר. ופתאום כשזה קורה, עוד אנשים אוהבים אותנו קצת יותר, מתקרבים אלינו קצת יותר ורוצים בנו קצת יותר, כי זה לא קשור למשקל ולא קשור לכתפיים הכפופות או לשערות בגב או לגובה האדם. זה קשור ליופי שטמון בתוך כל אחד מאיתנו, שברגע שהוא יוצא החוצה, הוא יפה יותר מכל סממן אחר שמישהו אחר הגדיר לנו בשטיפת מוח שהוא דווקא זה שיפה באמת.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות