סיפורים ללא מנגינה | השׂק

"מה יש לך, נער צעיר?
ולמה שתשב לך תחת העץ בשעת צהרים
כשדרך ארוכה עוד לפניך?"
"קשה עליי הדרך עם השק על גבי
נושא אני עמי משקל רב
שאספתי עם השנים."


"מה יש בשק, מה כבר יכול להיות?
כמה נער כה צעיר יכול לשאת על גופו?
השק אמנם גדול, אך לא נראה כה כבד."
"200 קילו אכזבות, 400 קילו עצב
550 קילו דאגות, 700 קילו הרהורים
וכמעט טונה של שתיקה."


"אכן כבד, ואתה רק בתחילת חייך
איך תצליח לאסוף את הדאגות, ההרהורים, האכזבות,
העצב והשתיקות שילוו אותך גם בהמשך חייך?"
"בשביל זה עצרתי. עכשיו אני ממיין הכל.
אני זורק הצידה את המשקל העודף
ואמשיך קדימה בדרך הארוכה."


"אבל איך תוכל לזרוק את הכל?
השק הזה, הרי הוא חלק ממך.
כל צעקה, הרהור ושתיקה הפכו אותך למה שאתה!"
"אני אקח רק את הצעקות החשובות ביותר,
אנצור את ההרהורים המשמעותיים ביותר
ואשמור על השתיקות הרועמות ביותר."


"ומי אתה שתחליט איזו צעקה חשובה יותר?
איך תדע איזה הרהור משמעותי יותר?
מתי יבוא היום ותדע אם צדקת בדרך המיון?"
"בוודאי שאני לא יודע עכשיו
אבל אף פעם לא אוכל לדעת
עד שזה יהיה מאוחר מדי."


"אז למה שלא תחכה קצת, רק עוד קצת?
תמתין לראות אם תצטרך משהו בדרך.
אולי תהיה שתיקה שתהיה כה חשובה?"
"אולי. אבל עכשיו, ממש עכשיו ברגע זה
הכל ממש כבד עליי.
איני יכול להמשיך כך את הדרך."


"אם דרכך תואמת לשלי
ואם רצונותייך זהים לשלי
אוכל ללוות אותך עד שדרכנו תתפצל."
"אשמח אם תלווה אותי בדרכי
תארח לי חברה בדרכי הארוכה
תראה איתי את אשר טומן לנו העתיד."


"ובדרך אוכל להקל על משקלך
לשאת את הצעקות וההרהורים שרצית לזרוק
ולך יהיה כך קל יותר בדרך הארוכה."
"זה בסדר, תרגיש בנוח.
אני כבר לא צריך את כל המשקל הזה.
כשנתפצל, אני אזרוק את הכל שוב."

***
כל הפרקים | הורדת המהדורה המלאה להדפסה | הקדישו שיר למישהו קרוב | תגובות, הערות והצעות