מסעות מיסטר נורמל | שומן זו בחירה

שומן זו בחירה של הנפש לכסות את עצמה. זו הסיבה היחידה שמיליון דיאטות אף פעם לא עוזרות, שיום ראשון לא מבטיח תוצאות דיאטה אחרות ושלא יורדים במשקל למרות שבקושי אוכלים. בעוד שכל מנגנוני ההגנה שלנו הם נפשיים, לגוף יש מנגנון משלו לכסות, להסתיר ולהתמודד עם נושאים רגישים. אני הייתי כל החיים שלי אקורדיון אנושי: משמין ומרזה ולא מבין איך זה קורה בכל פעם מחדש שאני מתחיל בנקודת ההתחלה.

הנפש זקוקה לדיאטה משל עצמה. רק כשאין לה מה להסתיר יותר, והגוף שמכסה אותה שלם עם עצמו, ללא קשר לעודף המשקל שנמצא עליו – קל לשכבות השומן להפשיל. כל עוד התלות בהרגשה הטובה היא במשקל, דווקא אז זה לא יקרה. כי שמן תמיד חי בזמן עתיד: כשאני ארזה, אז אני אהיה מאושר, מקובל, שמח, עם מוטיבציות לעבוד יותר, לעשות יותר ולפעול יותר למען החיים שלי. ואז זה לא קורה ויש את התירוץ התמידי שבגללו לא חיים אף פעם בהווה: עדיין לא רזיתי או הגעתי למשקל שלי.

דווקא התהליך הנפשי הוא הדיאטה האמיתית. התלות במראה טוב יותר ובעקבות זאת לחשוב שאני ארגיש טוב יותר עם עצמי – היא הבעייתית, כי היא לא מתמודדת עם הבעיות שבגללן אנשים בורחים מלכתחילה אל המקרר. דווקא בזכות "הדיאטה הנפשית" שמסירה מעליה משקלים מכבידים, יש אפשרות להשיל משקלים פיסיים.

ברגע שהדיאטה הופכת לאורח-חיים, ללא-התעסקות מכוונות ומודעת עם מגבלות ואיסורים שמראש הבריחו אותנו אל המקרר בהסתר – רק אז הבטן הופכת לשטוחה ולכזו שמסוגלת לקרב אליה אנשים, לחיבוק מכיל יותר, ולסמוך על אנשים שיאהבו גם ללא קשר לקפלי השומן שמרחיקים אותם פיסית. רק כשאין את התלות במחמאות על ההרזיה, כך אין את הצורך לחזור להאביס את עצמנו לדעת רק בשביל לקבל מחדש את אותן מחמאות חולפות.

רק כשהנפש תשקול פחות – הגוף יפסיק להגן עליה בכל-כך הרבה שכבות. הגוף מפשיל מעצמו את המשקל של הנפש, ומקרב אותנו לסביבה שמאפשרת לנו להיות שלמים יותר עם עצמנו, שמחים עם מה שמסתתר (או שכבר לא) מתחת לחולצה, ומאפשר לנו להיות קרובים לעצמנו, לאדם הקטן והמפוחד שמסתתר מתחת לכל הגנות השומן, שלא מפחד יותר להיות הוא עצמו. שמן. גם אם הוא כבר רזה.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות