מסעות מיסטר נורמל | חלל תוך בִּטני

הכי טוב לא להתחיל דיאטה ביום ראשון. הכי טוב לא להתחיל דיאטה בכלל. שינוי של הרגל אחד יכול להוביל לשינוי של הרגלים שלא משתנים כבר שנים, להפוך את האקורדיון האנושי לדרך חיים שלא מתחילה או נפסקת בהתאם לאירועים חשובות או נקודות ציון שמקבלות משמעות הרבה יותר גדולה ממה שהיא באמת.

השומן לא נמצא בבטן בכלל. הוא בתוך המראה הלא-אובייקטיבית, והוא נמצא בראש, שלא מאפשר לחיות בהווה. הראש משדר לנפש שעכשיו היא צריכה לחכות, וכדאי לחיות רק בעתיד, בתכנונים של מה יהיה כשהשומנים ירשו לעצמם להשתחרר מהעור. הרזון יביא איתו את האהבה המיוחלת, את ההרגשה החופשית בחוף הים, את ההפסקה הטבעית בהתנצלות (בעיקר עצמית) על מה שנכנס לפה, את התחושה עם בגדים מחמיאים. שמן (גם כשהוא לא שמן בפועל), מכתיב לעצמו את הזמן שמותר להיות מאושר: בעתיד, וכל עוד העתיד הזה עוד לא מגיע (והוא לא באמת מגיע) – אז אין זכות לדַבַר.

כל נטייה להשמנה, אמיתית וממשית ככל שתהיה, לא מצליחה לכפות על נפש לא שלווה. היא זו שגורמת לחללים בבטן, הדומים במקצת לתחושה של רעב. חלל תוך-בטני. היא זו שנותנת את התחושה שהאוכל ימלא את מה שחסר (הכל). בכל הזדמנות של שקט, כזה שמאפשר למחשבות להיכנס, מתרוקנת לה הבטן ודורש משהו שידחוף בחזרה את כל מה שמשווע לצאת. הפחד מהלבד, חוסר השליטה בדברים שאין בהם וודאות, והפחד האינסופי מנפילה שאף-אחד לא יצליח להרים (גם פיסית) ממנה – גורמים לבטן להחביא בתוכה (באופן זמני, עד "הרעב" הבא) את כל הכלים שיוכיחו שכולם רוצים רק להתרחק.

פצעים נפשיים לא מסתיימים ברגע שנוצרת צלקת. צלקות נפשיות הן משהו חי ובועט. כל עוד הן נושמות את הכאב, במקומך, אין סיכוי שתאהב את עצמך מספיק בכדי להפסיק לגרום לעצמך להרס עצמי, נפשי ופיסי. אושר ואהבה עצמית לא נגמרים מגוף חטוב. ההיפך, ברוב המקרים, הוא הנכון. הברכה האמיתית היא זו שמגיעה לאחר מסע של הפשלה, שמוריד איתו גם שכבות של שומן, ומאפשר לך (ולסובבים אותך) להתקרב לעצמך, ולחבק אותך, חזק חזק, ללא קשר למראה חיצוני.
***
כל הפרקים | הכריכה האחורית | תגובות, הערות והצעות