אודות סיפורים מקוונים

כותב | נכתב ב-3.2.06

רק כשהכאב אמיתי,
רק אז מצליח לגעת,
וכולם מזדהים,
תמיד זה ככה, את יודעת.
וכשמשנה קצת את הטון,
אנשים מתחילים לאבד את הדעת.

אני כותב בשביל עצמי,
מגלה שכולם רוצים לקחת.
תישארי פה קצת, איתי,
תראי לי שאת אף פעם לא שוכחת.
תשאירי משהו גם בשבילי,
שיהיה לי קצת מקום גם לנחת.

וכשהמילים משתחררות,
קשה לי כבר לעצור,
צועק לעולם שיקשיב,
שלא יעשה אותי גיבור.
כי אז, כשאני כותב,
אי אפשר לחזור לאחור.

אני כותב בשביל עצמי,
מגלה שכולם רוצים לקחת.
תישארי פה קצת, איתי,
תראי לי שאת אף פעם לא שוכחת.
תשאירי משהו גם בשבילי,
שיהיה לי קצת מקום גם לנחת.

הדף נשאר עכשיו ריק.
נגמרו לי המילים.
ואז מבין שכך אני מת
ומתחיל מיד עם חרוזים.
ואם תקשיבו באמת,
זה יזכה במצעד הפזמונים.

מתוך: "סיפורים ללא מנגינה"

צרו קשר